זו נקודת מוצא פנטסטית. כמעט אגדתית, אבל הלב שלה מציאותי עד כאב. כי אחרי פרידה אנחנו לא מתגעגעים רק לאדם, אלא גם לידיעה, לאפשרות לראות מה מתרחש בחדרים שאנחנו כבר לא מוזמנים אליהם. אנחנו רוצים לדעת אם הוא בוכה, אם היא מאושרת, אם מישהו אחר כבר נמצא במקום שפעם היה שלנו. נדמה לנו שאילו רק נדע את האמת, משהו בתוכנו יוכל סוף-סוף לנוח.
אבל "האשליה" אינה מעניקה לרז נחמה פשוטה. היא מאפשרת לו לראות את אביגיל, ובה בעת מכריחה אותו להבין שגם בתוך האהבה לא הכיר אותה עד הסוף. חיזיון אחר חיזיון, היא מתגלה לא כאהובה שקפאה בזיכרונו, אלא כאישה שלמה, סותרת, פגיעה וחיה. ככל שהוא מתקרב אליה דרך המראות, כך מתבהר המרחק ביניהם.
