הבכיר בביטוח לאומי מייצג את הגזענות אליה הגענו

בחודש מרץ השנה זומנתי לראיון אצל פסיכיאטר במתקן שב"כ, כחלק מתהליך עדכון סיווג בטחוני. עניין שבשגרה עבור אנשים על הרצף האוטיסטי שמשרתים במערכת הבטחון. צריך לוודא שאפשר לסמוך עלינו. להפתעתי תהה הפסיכיאטר האם אני בכלל מאובחן כאוטיסט והאם "אני מוכר בביטוח לאומי?". יצאתי כעוס מהשיחה בת השעה. חוצפה אמרתי לעצמי. הרי השירות מכיר אותי שנים רבות וברשותו כל האבחונים. יום למחרת שלחתי מכתב אישי לנייד של דוד זיני בו הבעתי תרעומת. או שאתם מזמנים אותי לפסיכיאטר כי אני אוטיסט או שאתם חושבים שאני מתחזה לכזה? ההליך הסתיים לאחרונה בהצלחה, אבל באותו ריאיון היה עוד סעיף בירוקרטי במסע שכולל הסכמה ריבונית להתעמר ולהטיל ספק בנו האוטיסטים.

כלל ידוע הוא שהמדינה נותנת שירות כל כך גרוע לאנשים עם מוגבלות, רק כדי שאיש לא ירצה לצרוך אותו. זה מתחיל במשרד הרווחה ובביטוח לאומי, וממשיך בצבא ובבריאות הנפש. הפתרון הקל של הרשויות הוא לשלוח את האוטיסטים למיקור חוץ (Outsourcing), "יענו עמותות". אבל לפי נתוני ביטוח לאומי, לא רק שקצב הגידול מדי שנה במספר המדווחים מתוך סך הלידות, אינו כצעקתה, הרי שעיקר האוכלוסייה על הרצף היא בתפקוד הגבוה. בצדק טוען מ"מ המנכ"ל כי קצב גידול האוטיזם בישראל גבוה בהשוואה עולמית ("אוטיזם זו מגפה"), אלא שהוא מתעלם בכוונה מכך שבישראל שיעור הפריון הממוצע לאשה כפול מזה שבמכל מדינות ה-OECD (3 לעומת 1.6). במקום שהממשלה תפתח תוכנית לאומית להצלחתם, היא מאשימה ומבזה אותם.

בשנת 1910 נטבע התיאור הקליני הראשון של "אוטיזם" למקרים מסוימים של מחלת הסכיזופרניה. למרות שכבר בשנת 1938 ד"ר הנס אספרגר השתמש במונח לתיאור מה שמוכר לנו כיום כ"אוטיזם בתפקוד גבוה", לאורך השנים אימצו ממשלות רבות את התיאוריה הקושרת בין אוטיזם למחלות נפש והטילו מגבלות גיוס מחמירות. אלו נותרו גם כאשר בשנת 1980 בוצעה הפרדה רשמית בספר האבחנות בין אוטיזם לבין תחלואה נפשית וסכיזופרניה. כלומר, התקדמנו בהבנה הרפואית, אבל מאוד לא בהבנה החברתית-פוליטית.

במחקר שביצע סגן כרמל מחטיבת המחקר באמ"ן בשנת 2022 הודגמה מדינת ישראל בזכות תוכנית "תתקדמו", כפורצת דרך בהשוואה עולמית, ביחס לגיוס אנשים עם אוטיזם. בעוד רוב המדינות מאפשרות רק גיוס התנדבותי ללא התאמות וללא ליווי מקצועי (ירוק בהיר) או גיוס עם אדישות לאבחנה (כתום). למרבה הצער יש גם מדינות שמחייבות גיוס ללא אפשרות לפטור או התאמות כלשהן (סגול). מה שנראה כשוויוני לכאורה, הוא במרבית המקרים, פגיעה מהותית בזכויות אדם וכפיה של "נירמול" כתנאי להשתלבות. תופעה זו בולטת במיוחד בקרב אנשים עם מוגבלות, ובפרט אלו עם "מוגבלות שקופה" כאוטיזם. הורים רבים, גם אם חווים את המוגבלות, חולמים על "ילד כמו כולם". זו התמודדות מורכבת שצה"ל אינו יודע להכיל.

בשנה האחרונה החלו גורמי אכ"א לבצע סגרגציה המבחינה בין פרופיל 45, בה האוטיסט נשאר בתוך תוכנית גיוס ייעודית ("תתקדמו") לבין פרופיל 64 עם סעיף לקוי נפשי, ואז מתבצע מה שמכונה "גיוס רגיל עם נשק". אך בפועל מדובר בהטעיה מתוך רצון לצמצם את היקף ההשקעה בתוכנית גיוס ייעודית. מדובר בפרופיל פסיכיאטרי שבלא אינדיקציה מחריגה כ"תתקדמו", הופך להיות סעיף פוסל למקצועות רבים ובהם עתודה אקדמית, קצונה וסיווג בטחוני סודי ביותר ומעלה. ההורים נאלצים לעבוד מסכת של ועדות החרגה ומאבקים שאינם שונים מאלו שבמדינות כתומות וירוקות, כפי שתוארו במפה. זהו המשך הפקרת האחריות וחוסר הרצון להתמודד עם האוכלוסייה במציאת פתרונות לקידומה ושילובה הנכון והראוי מתוך הבנה לתרומתה.

התוצאה תהיה העמקת אי הדיווח של הורים לביטוח לאומי, מחשש ש"המדינה תדע", נתון הנע כיום בין 20 ל-30 אחוז, והורים נואשים אחר פסיכיאטרים כדי להוכיח שהילד "כשיר לגיוס רגיל לגמרי". הצעירים, שלא תמיד מבינים את הצבא ועם מוטיבציה ללא גבולות להוכיח את עצמם ולהשתלב כמו חבריהם בבית הספר, יסתכנו ויסכנו כדי להציג עצמם כ"רגילים". בכך הצבא והמדינה שפועלים בלא אסטרטגיה כוללת לשילוב אנשים עם אוטיזם, ינציחו את דבריו רווי הגזענות של מ"מ מנכ"ל הביטוח הלאומי.

אני אוטיסט ואף אחד לא יגרום לי להתבייש. יש לי קשיים ואין לי משפחה. כאזרח המדינה, כקצין בצה"ל וכאדם על הרצף, אני בחשש גדול לחיי האישיים ולעתיד אליו אנו צועדים כחברה. המאבק החשוב ביותר על ארץ ישראל היפה שנתנה תקווה והייתה ראויה לרבים, עוד לפנינו.

סרן אודי הלר הוא מייסד תוכנית "תתקדמו", חוקר צבא-חברה, חיבר 7 ספרי מחקר בצה"ל, שימש יועץ לראש חטיבת התכנון באכ"א, אוטיסט ויזם חברתי, למד לשני תארים במדעי המחשב, משמש כמפקד יחידת תיעוד ולמידה מבצעית רב-חילית.

קרא את הכתבה המלאה במקור