מבעד לרשת הסוככת על מוצב "ורד חדש", הגנה מאולתרת מפני רחפני הנפץ, נשקף נוף לבנוני משגע. בעמק שלמרגלותינו משתרעים שדות חקלאיים, חלקם שרופים. מולנו העיירה השיעית אל-חיאם. מימין…
מבעד לרשת הסוככת על מוצב "ורד חדש", הגנה מאולתרת מפני רחפני הנפץ, נשקף נוף לבנוני משגע. בעמק שלמרגלותינו משתרעים שדות חקלאיים, חלקם שרופים. מולנו העיירה השיעית אל-חיאם. מימין מתנשא החרמון, צחיח ונקי משלג. באופק אפשר לזהות את הבופור.
על קוביות הבטון שבתוך המוצב מצוירים דגלי ארץ הארזים. אבל מי שישב כאן עד לפני פחות משנתיים לא היה צבא לבנון – אלא חיזבאללה. ועכשיו אנחנו בעמדת התצפית עם סא"ל ח', קצין הגששים של חטיבת ההרים, שמסביר לנו על גזרת העומק של הר דב.
ח', בן 40, בדואי בן הכפר עילבון, גדל ומתגורר בצפון, אבל את רוב שירותו עשה בדרום. בתפקידו הקודם היה קצין הגששים של חטיבת פארן בגבול מצרים. בפיגוע הירי שאירע בהר חריף ב-3 ביוני 2023, ובו נהרגו שני לוחמים ולוחמת, היה ח' בכוח שחיסל את המחבל. כמה חודשים אחר כך, בצהרי 7 באוקטובר, נפצע קשה בקרב על קיבוץ חולית.
"יצאנו להסתערות יחד עם לירן אלמוסנינו ז"ל, לוחם מצוות פלד של יישובי העוטף. לירן חטף כדור ונהרג במקום, ואני חטפתי ארבעה כדורים שריסקו לי את שתי הרגליים", משחזר ח'. אחד מהם עדיין נעוץ בבשרו. "הוא קרוב לכלי דם והיה מסוכן להוציא אותו", מראה לי ח' בטלפון צילום רנטגן של הקליע.
והוא מראה לי תמונה נוספת שצולמה שבוע לפני פציעתו, סמוך לכרם שלום: מחובק עם חברו הטוב, אל"מ אסף חממי ז"ל. ח' היה בבית החולים כשנודע לו שמפקד החטיבה הדרומית נפל בקרב וגופתו נחטפה לעזה. הכאב שחש באותו רגע האפיל על כאביו הפיזיים. "בכיתי, לא האמנתי. איזה בן אדם. איזה מח"ט. דמות לחיקוי לכל מי שהכיר אותו".
שלושה חודשים היה סא"ל ח' מאושפז, תחילה בסורוקה ואחר כך בשיקום בבית חולים העמק בעפולה. "אני עם פלטינות ברגליים. יכולתי לשבת בבית, אבל היה לי ברור שאחזור לשירות", הוא אומר. "אני אוהב את המדינה. אני חלק מעם ישראל. ככה חונכתי. ככה גדלתי. סבא שלי היה בפלוגה הבדואית של הפלמ"ח, פלהייב. הם השתתפו בהגנה על ישובי הצפון במלחמת השחרור. בן דוד שלי, שגם הוא היה גשש, נפל ברצועת הביטחון בלבנון בשנות ה-90. כל האחים שלי במערכת הביטחון. אז איך אני יכול להישאר בבית?".
הרופאים פחות אהבו את הרעיון. "הם אמרו לי: 'אתה דפוק? אין מצב'. אמרתי להם, 'חבר'ה, לא תעצרו אותי. אני אחזור, לא מעניין אותי כלום'. בסוף הם הסכימו".
בחודש מרץ 2024 הוקמה באוגדת הבשן חטיבת ההרים, שאחראית על גזרת החרמון ועל גזרת הר דב (שהייתה עד אז באחריות אוגדה 91). "הגעתי לראיון אצל המח"ט, עדיין צולע, עם כאבים מטורפים, והוא הציע לי להקים יחידת גששים חטיבתית ולעמוד בראשה. מאז אני כאן".
תחת פיקודו של ח' 11 גששים כולם בדואים. "היה לי חשוב להביא לפה גששים שלחמו ב-7 באוקטובר, שהיו בעזה, שנפצעו ונהרגו לידם אנשים, שהיו צמודים למפקדים בחזית. שהם לא רק גששים, אלא לוחמים מן השורה. וזה עובד מצוין. אתה רואה פה את הגששים על הבוקר, פותחים את הצירים לפני כולם כדי לוודא שאין מטענים, מגיעים עם המג"ד לכל אירוע בגזרה, צמודים למח"ט בפעילויות בכפרים שמעבר לגדר, משתתפים בכל המבצעים".
פגשנו שלושה מהם במוצב ורד חדש שבתוך לבנון, כמה מאות מטרים מהגבול הווירטואלי. בגזרת הר דב אין גדר, מה שמקשה עוד יותר על עבודתו של הגשש, שאחד מתפקידיו הוא לאתר חדירות לשטח ישראל.
רס"מ מ', בן 38, נשוי פלוס ארבעה, 17 שנה בצבא, שירת גם הוא בחטיבת פארן והשתתף בקרב שבו נפצע מפקדו, סא"ל ח'. "נלחמנו בסופה, בחולית, במעבר כרם שלום, על כביש 232, עד שהצלחנו להשתלט על המחבלים". היום הוא הגשש של הגדוד שמחזיק את גזרת נחל שיאון. עד לא מכבר היה זה גדוד של גבעתי, וכיום זהו גדוד חי"ר במילואים.
גם רס"ר ר', בן 34, היה בצוות הגששים של חטיבת פארן. ב-7 באוקטובר לחם לצידה של סא"ל אור בן-יהודה, מפקדת גדוד קרקל, והשתתף בחילוץ לוחמי סיירת נח"ל שהיו נצורים במוצב סופה.
רס"ר במיל' ס', בן 40, נשוי ואב לארבעה, היה גשש באוגדת איו"ש ובאוגדת עזה. "באתי להשתחרר ממילואים ואז סא"ל ח' אומר לי: 'בוא איתי לחטיבת ההרים'. ומאז אני פה, כבר שנתיים. זה התפקיד הראשון שלי כגשש בצפון".
קרא את הכתבה המלאה במקור
