ההלם בעזה: "לשם מה הייתה המלחמה?"

ובחזרה לעזה - בעוד שבכירי חמאס בחו"ל מנסים לייצר מצג של "הקרבה למען העם", הציבור העזתי ששילם את המחיר הכבד ביותר דורש תשובות נוקבות על עצם היציאה למתקפת 7 באוקטובר.

לצד הזעם הפוליטי, בשטח עצמו מדווחים התושבים בעיקר על ספקנות עמוקה ועל היעדר כל תחושה של סיום קרוב. גורם בעזה הסביר ל-ynet את הלך הרוח הנוכחי לעומת סבבים קודמים, ואמר כי "בפועל, בשטח, כשהיינו קרובים בעבר להודעה על הסכם בין אם מאמריקה, מצידם של חמאס או מישראל היית רואה את העקורים חוגגים, מתופפים ואפילו יורים באוויר מרוב שמחה. אבל הפעם, אני לא יודע... אין שום סממנים כאלה. בכלל לא".

הגורם הוסיף כי האזרחים מפוכחים ומבינים שהצהרות הארגון לחוד, והמציאות הצבאית לחוד: "יש אנשים אופטימיים, אבל מי שלא אופטימי הם הרוב. אין שום דבר בשטח שמעיד שמתקרבים להסכם. להיפך, ההפצצות נמשכות ומבצעי הצבא נמשכים. ההודעות של חמאס בתקשורת שלה על כך ש'הגשנו והתקדמנו ויש אווירה חיובית' לא קונות את הציבור. אנשים מחכים למקור הסופי לישראל. כי ההחלטה שתיושם בפועל היא של ישראל, ובינתיים הציבור לא רואה שום שינוי".

אחד הקולות החריפים ביותר שמהדהדים היום ברצועה הוא של העיתונאי העזתי סמי מושתהא. בפוסט טעון ומלא זעם שפרסם, הוא תקף בחריפות את הדיבורים הבינלאומיים והפוליטיים על "הקלה" או "פתרון" קרב. הוא כתב בין היתר: "קיללתי את ההקלה המדומה שלכם, קיללתי כל הקלה שמגיעה אחרי שעשרות אלפי נשמות של ילדים, נשים וצעירים עלו לשמיים". הוא הוסיף כי "הדם שלנו ירדוף את כדור הארץ עד שישרוף אותו... הדם שלנו ירדוף אתכם גם בשינה שלכם. אומרים 'הקלה', ונשמות הילדים שלנו מרחפות מעל עזה. לא נסלח".

הדברים הללו משקפים היטב את התחושה בקרב רבים מתושבי הרצועה: כל "הסדר" פוליטי שיגיע כעת נתפס כמעט מדי ומאוחר מדי, ומעל הכל - כעלבון לזכרם של עשרות אלפי ההרוגים במלחמה, שפרצה בעקבות טבח 7 באוקטובר שביצע חמאס.

גם בקרב משפיעני רשת ומובילי דעת קהל עזתים, שאינם נמנים בהכרח עם מתנגדי חמאס ההיסטוריים, הציניות פינתה את מקומה למחשבות נוקבות על הנהגת הארגון.

המשפיען העזתי מוסטפא אל-בנא הגדיר את הנכונות למסור את הנשק כ"תמרון רגיש ומסוכן של חמאס", והעריך כי ראש הממשלה בנימין נתניהו וישראל של אחרי 7 באוקטובר לא יסכימו לתנאים שחמאס מציב. אך מעבר לניתוח הפוליטי, אל-בנא נגע בנקודה הכואבת ביותר עבור הרחוב העזתי: "בפועל, המהלך הזה מעורר אצלנו כעם תחושת צער ושאלות מוצדקות: אם בסופו של דבר נמסור את החטופים ואחר כך את הנשק שהיה לסמל קדוש, אז לשם מה הייתה המלחמה מלכתחילה? מי יכול לספוג את מחיר הדם וההרס שהפסדנו בגלל דרישות שדחינו אתמול והיום אנחנו מקבלים?".

אל הקולות הללו מצטרף גם ד"ר עיזו, תושב עזה, שלעג למסגור של חמאס כאילו הוא "מקריב" את שלטונו למען האזרחים: "אחרי יותר מ-300 אלף הרוגים ופצועים ותשתיות של 90% מהרצועה שנהרסו, חמאס מציג 'הקרבה' ומסכים למסור את הנשק והשלטון. אללה יעזור לך עזה, אחרי שחמאס הצליח במערכת הניתוק של עזה משאר פלסטין".

קרא את הכתבה המלאה במקור