יוהאן קרויף של ההגנה: פרידה מפרנקו בארזי האגדי

בארזי היה מנהיג שקט, בעל חוסן נפשי וגופני יוצא דופן. בגיל 13 איבד את אמו למחלה, ובגיל 17 מת גם אביו. באותה תקופה כבר היה במילאן, שסידרה לו משפחת אומנה. ב-1981, שנה לפני שנכנס לנבחרת איטליה לאחר שהוביל את מילאן בחזרה לסרייה A, לקה במחלה נדירה, ששנים לאחר מכן סיפר כי ריתקה אותו לכיסא גלגלים במשך חודשים. בהמשך אף השתתף במחקר שנועד לסייע לאחרים להתמודד עם אותה מחלה. בגמר מונדיאל 1994 שיחק עם מניסקוס קרוע ועדיין הציג יכולת מהגבוהות ביותר. לאורך 20 שנותיו כבלם מילאן, שבהן זכה בשלוש אליפויות אירופה ובשש אליפויות איטליה, נתן לכדורגל שלו לדבר במקומו. תחת שיטת הלחץ המפורסמת של סאקי, בארזי ניהל את כל קו ההגנה של מילאן מבלי לצעוק או להרים את קולו. התנועות שלו היו כל הסימנים שחבריו להגנה היו צריכים. כשיצא קדימה כדי להפעיל את מלכודת הנבדל או נסוג כדי למשוך את קו ההגנה לאחור, כל שחקני ההגנה עקבו מיד אחר שפת הגוף שלו. "חברי לקבוצה פרנקו בארזי היה קפטן אמיתי", סיפר פאולו מאלדיני, שבעצמו למד כל מה שיכול היה משותפו להגנה במשך כמעט שני עשורים. "הוא היה דוגמה לכולם. לא דברן גדול. הוא אף פעם לא דיבר... הדרך שבה הוא שיחק, הדרך שבה התאמן, הייתה דוגמה. בשבילי הוא היה המודל לחיקוי". "הוא היה היוהאן קרויף של ההגנה", סיכם מרקו ואן באסטן את פועלו של חברו לאחת הקבוצות הגדולות בתולדות הכדורגל. "הוא שינה את תפקיד הבלם עם אלגנטיות, אינטליגנציה וחזון טקטי".

איטליה נפרדת מפרנקו בארזי: "קפטן, סמל ואגדה נצחית"

בארזי, שכונה "Piscinin" ("הקטן"), משום שהיה אחיו הצעיר של ג'וזפה, היה אחד הבלמים הגדולים בהיסטוריה והשראה לדורות של שחקני הגנה. קרלס פויול, לורן בלאן, מרסל דסאי, גארי נוויל, ג'יימי קראגר וטוני אדמס סיפרו כי העריצו את בארזי ואת סגנון המשחק שלו. גם מאמנים למדו ממנו רבות. יורגן קלופ סיפר בריאיון ל"גרדיאן" כי נהג לצפות שוב ושוב בווידאו של הגנת מילאן, עד שהקלטת נשחקה. "למדנו מהם שאפשר לנצח קבוצות טובות יותר באמצעות טקטיקה", אמר. היתום מטראבאליאטו, שהפך למנהיג ההגנה הטובה בעולם והעניק השראה לדורות של בלמים ומאמנים, מת בגיל 66 מסרטן, כשהוא מותיר אחריו מדינה שלמה באבל - לא רק על לכתו, אלא גם על כך שבאיטליה כבר כמעט לא צומחים שחקנים כמותו.

קרא את הכתבה המלאה במקור