הבעיה העיקרית אינה בהכרח שתיית מים עם לימון, אלא אופן השתייה. מי שלוגם לאט לאורך שעה, מחזיק את המשקה בפה או שותה אותו כמה פעמים ביום, מאריך את משך החשיפה של השיניים לחומצה. גם צחצוח מייד לאחר שתייה חומצית עלול להחמיר שחיקה, משום שהאמייל מרוכך זמנית והמברשת פועלת עליו כמו שפשוף מכני.
יש גם מיתוס שצריך לפרק: מים עם לימון אינם "מנקים רעלים" מהגוף. הכבד והכליות עושים זאת כל הזמן, בלי צורך בטקס בוקר חמוץ. לימון יכול להוסיף טעם ולעודד שתייה אצל מי שלא אוהב מים רגילים, אבל אין לו יכולת קסם לשטוף את הגוף מבפנים או להאיץ ירידה במשקל בצורה משמעותית.
מי שסובל מרפלוקס, צרבות או דלקת בוושט עלול להרגיש החמרה אחרי משקאות חומציים. גם כאן, לא כל אדם יגיב באותו אופן. יש אנשים שיכולים לשתות מים עם לימון ללא כל בעיה, ויש כאלה שאצלם אפילו כמות קטנה מעוררת צריבה. הגוף נותן רמזים, וכדאי להקשיב להם.
כדי להפחית פגיעה בשיניים, אפשר לשתות את המשקה בזמן קצר יחסית ולא ללגום אותו במשך שעות. ניתן להשתמש בקשית כדי לצמצם מגע עם השיניים הקדמיות, לשטוף את הפה במים רגילים לאחר מכן, ולהמתין לפני צחצוח. ההמלצה המקובלת היא לא לצחצח מייד אחרי חשיפה חומצית, אלא לתת לרוק זמן לנטרל חלק מהחומצה.
