הודעות הניצחון והנאומים הרבים של חברי הכנסת החרדים, בעקבות חוק יסוד: לימוד תורה, וחוק הקפאת מעצרי העריקים, הם לא יותר מניסיון לפצות על קדנציה שהתחילה בשמיים וכמעט נגמרה מתחת…
הודעות הניצחון והנאומים הרבים של חברי הכנסת החרדים, בעקבות חוק יסוד: לימוד תורה, וחוק הקפאת מעצרי העריקים, הם לא יותר מניסיון לפצות על קדנציה שהתחילה בשמיים וכמעט נגמרה מתחת לאדמה. מבחינת יהדות התורה וש"ס, הסתיים במוצאי ההצבעה בסיטואציה של "ווין-ווין". הניסיון הראשוני היה לעבור את ימי "בין הזמנים", חופשת הקיץ של עולם הישיבות, ללא מעצרים, כך שהציבור שלהם יגיע לקלפי בתחושה מעט יותר טובה ממה שהיה נדמה עד לפני חודש. אולם כאשר בג"ץ הוציא את הצו המקפיא את החוק, אפשר כעת לעבור לתוכנית 2 - למקד את קמפיין הבחירות במערכת המשפט. אפילו ש"ס, שיצאה מהקדנציה עם לא מעט מתאוותיה בידה – בחירת רבנים ראשיים, רבני עיר, דיינים, כלומר נושאים שהם בליבת שאיפותיה של המפלגה – תצטרך להזיע: מינוי רב בהוד השרון לא מניע את הקהל כמו ילד שנמצא בסכנת מעצר או לא יכול להירשם למיזמי דירה בהנחה.
לכן השאלה היא האם המצביע החרדי, גם זה שיצביע בסופו של דבר בהתאם להוראות הרבנים, יצליח לסלוח על הפער בין ההבטחות בהסכמים הקואליציוניים החלומיים לבין המציאות שהייתה הרבה פחות נדיבה. במפלגות החרדיות יצטרכו להזכיר להם על מי מוטלת האחריות: חוקי הפטור מגיוס, חוק יסוד: לימוד תורה, ביטול רפורמת הכשרות, חיזוק מעמד הרבנות והיכולת להשפיע על מינויי רבנים – כולם היו חלק מהדיל בין החרדים לכל מפלגות הקואליציה, בלי שום התנגדות ושום סייג.
אולם בליכוד העדיפו את החקיקה המשפטית, תוך הבטחה שהיא תסייע להגן על חוק הגיוס העתידי מפני בג"ץ, אך המחאה הציבורית החריפה לרפורמה של שר המשפטים ציננה את המצב. אחר כך הגיע 7 באוקטובר וטרף את כל הקלפים.
ובכל זאת, למפלגות החרדיות הייתה סיבה טובה לכעוס על הקואליציה, שלא נהגה בהגינות משום שלא היה לה את האומץ לומר את האמת: אין היתכנות לפטור המוני בזמן שצעירים נהרגים בעזה ובלבנון, וגם אתם מחויבים לשינוי עמוק בתפיסה, שלא יתבטא רק בהסכמה מילולית על יעדי גיוס (למשל: הכרזה ברורה של הרבנים כי מי שלא לומד חייב להתגייס). במקום, ראש הממשלה ושליחיו בקואליציה העדיפו לשווק תקוות שווא כאילו הפטור מעבר לפינה. בינתיים, כצפוי, בג"ץ הורה לגייס כל צעיר חרדי לצד הטלת סנקציות כבדות על מי שלא נענה לצווי ההתייצבות, והלחץ מהרחוב גבר. לוואקום הזה נכנסו הפלגים הקיצוניים, דוגמת הפלג הירושלמי, אלה שתמיד התנגדו להסדרה כלשהי ודורשים כבר שנים שהפטור יהיה גורף לכל מי שלא רוצה להתגייס: בלי אישורים, יעדים ומסמכים. כבר לפני למעלה מעשור טענו בפלגים הללו שהניסיונות להגיע לחוק מוסכם עם המדינה יביאו לעוד התפשרויות בעתיד ובסופם, רחמנא ליצלן, מישהו עוד עלול להתגייס. עתה הפלגים עמדו בחזית המאבק, כבשו את המיינסטרים והאשימו את חברי הכנסת החרדים ב"סחר בנשמות ישראל". הח"כים ניצבו בין הפטיש לסדן: מצד אחד הדרישה לחקיקת פטור, ומצד שני אלה שמתארים אותו בתור התפשרות על עולם התורה. ואז, כשלא זה ולא זה הצליחו, הגיע הדיל האחרון שיגלגל את תפוח האדמה הלוהט לקדנציה הבאה.
לכן, למרות מה שנדמה מהסנטימנט האנטי-חרדי החריף ובהנחה שאחוז ההצבעה במגזר יישמר, המפלגות החרדיות יגיעו לכנסת הבאה עם קלפים חזקים. נתניהו, שהלך בשבוע האחרון כברת דרך כדי לשמר את הגוש, יקבל שוב את חוק הגיוס כתנאי בסיס. מאידך, קשה להאמין שגוש בראשותו של איזנקוט, למשל, יימנע לחלוטין מניסיונות חיזור, לפחות אחרי ש"ס, המפלגה החביבה על אמא שלו ב-30 השנים האחרונות. ואם יהדות התורה וש"ס ימצאו את עצמן באופוזיציה? לפחות יהיה להן את מי להאשים.
קרא את הכתבה המלאה במקור
