במשך שנים הסבירו לנו שאין דבר כזה דיפ סטייט. יש רק "שומרי סף", "מערכת מקצועית", "עצמאות מוסדית" ו"בלמים ואיזונים". מי שטען שמוקדי כוח לא-נבחרים מסוגלים לסכל את רצון הבוחר הוצג כפרנואיד מן הימין.
ואז קרה דבר מאלף: הימין בנה בהונגריה דיפ סטייט משלו, והשמאל האירופי גילה לפתע לא רק שהוא קיים, אלא שמותר לפרק אותו גם באמצעים שעד אתמול כונו "הפיכה משטרית".
פטר מגיאר הביס באפריל את ויקטור אורבן, ומפלגתו השיגה רוב המאפשר תיקון חוקתי. מגיאר לא הסתפק בהחלפת הממשלה. הפרלמנט הגביל את כהונת ראש הממשלה לשמונה שנים, תוך החלת ההגבלה על כהונות מאז 1990, ובכך חסם את אורבן מלחזור. זו חקיקה רטרואקטיבית ופרסונלית שבישראל הייתה מזמינה מיד עתירה בגין "שימוש לרעה בסמכות המכוננת". לאחר מכן קוצרה כהונת הנשיא תמאש שויוק, נקבעה מגבלת כהונה לחברי פרלמנט. הממשלה השעתה שירותים של התקשורת הציבורית וסגרה מוסדות מתקופת אורבן.
אפשר להצדיק חלק מן המהלכים האלה. אורבן אכן השתמש ברוב שלו כדי לבצר השפעה בתקשורת, בבתי המשפט, באוניברסיטאות וברשויות הפיקוח. אבל משום כך המקרה ההונגרי חשוב: הוא מלמד שהדיפ סטייט איננו בהכרח חבורה סודית המתכנסת במרתף. זו הקריקטורה שנועדה לפטור את הטענה כקונספירציה.
