החטא של בן־חי שגב: ההגמוניה לא סולחת | משה כהן־אליה

בשני רגעים מכריעים היא העדיפה את שיקול דעתה המקצועי על פני הציפיות של קבוצת הכוח שאליה הייתה אמורה להשתייך. הפעם הראשונה הייתה במכרז להפעלת ערוץ הכנסת. הוועדה המקצועית דירגה את ערוץ 12 במקום השלישי ובחרה בערוץ 20 (כיום ערוץ 14) במקום שהכרעה מקצועית תתקבל כחלק מתחרות לגיטימית, הופעל על בן-חי שגב לחץ כבד מצד נציגי היוריסטוקרטיה לשנות את עמדתה. המסר היה ברור: מותר להיות מקצועי, כל עוד התוצאה משרתת את הגורמים הנכונים.

ברור שלא ניתן עוד לפטור מקרים כאלה כטעויות נקודתיות. הם מצטברים לדפוס: סיכול ממוקד של בעלי תפקידים החורגים מן הקונצנזוס המוסדי; פוליטיזציה של מקצועות האמורים להיות ניטרליים; חקירות שנחוות כתפירת תיק יותר מאשר כחיפוש פתוח אחר האמת; ושימוש הדדי בכוח תקשורתי ומשפטי כדי להגן על ההגמוניה הישנה.

ואין צורך להניח כאן תיאוריות קונספירציה למיניהן. לא קיים חדר סגור שבו אנשי תקשורת, פרקליטים ושופטים מחלקים ביניהם הוראות. מנגנוני כוח מתוחכמים יותר פועלים באמצעות תמריצים, זהות משותפת והבנה הדדית של גבולות המותר. כל מוסד יודע מי הם בעלי בריתו, מי מעניק לו לגיטימציה ומי עלול לשלם מחיר אם יסטה מן הקו.