"הייתי מפקדת אגף של רוצחים, קטן עליי הנוסע העצבני": הבכירים שנטשו קריירה והפכו לדיילים בגיל 50

"הרגשתי שיש עוד זמן לעשות גם משהו אחר, אז זה הזמן לעשות את זה - בגיל חמישים ומשהו", מספרת יערה מימון, דיילת אוויר בארקיע. "שאלו אותי במה אני רוצה לעבוד. אמרתי שאני רוצה עבודה שלא עובדים בה סופי שבוע, שמשלמים בה מלא כסף ושיהיה לי בה כיף. אז נכון, בסופו של דבר נפלתי רק על ה'כיף', אבל זה בסדר. זה לא הכמות, זו האיכות".

עבור רנית מלכה, המעבר לסבתאות היה הטריגר המרכזי לשינוי. "עצם זה שהפכתי להיות סבתא גרם לי להבין שהחיים עוברים די מהר. הזמן עובר וזה הזמן - ואם לא עכשיו אז מתי? הנכד שלי כבר יודע שהוא מתקשר אליי ושואל 'סבתא, איפה את?', וכל פעם אני עונה לו שאני במקום אחר בעולם".

הסיפורים האישיים מאחורי המדים המגוהצים מפתיעים פעם אחר פעם. "אני, דרך אגב, פחדתי פחד מוות מטיסות", מודה שרית אלבז. "הגבלתי את עצמי לשתי אופציות: או להיות רכזת תרבות בבית גיל הזהב, או ארקיע. שלחתי קורות חיים לשניהם, ארקיע הקדימו, קראו לי לריאיון ומשם הכול היסטוריה".

אחד השמות הבולטים בנבחרת החדשה הוא אבי מוטולה. בעברו שימש בתפקידים בכירים ביותר, מהם מנכ"ל עיריית גבעתיים ועד מפקד עיר הבה"דים בדרגת אלוף משנה. היום הוא דייל אוויר באל על. "הכי פשוט, דייל אוויר", הוא אומר בחיוך. כששואלים אותו על האגו, על המעבר מפיקוד על אלפי חיילים להגשת קפה ודיאט קולה לפקודים שלו לשעבר, התשובה שלו חדה: "אתה משיל מעליך את כל האגו. התשובה היא כן, ואין לי שום בעיה עם זה שפרסרית שצעירה ממני תגיד לי מה לעשות. ממה שאני חש כרגע, אני גם די ניהנה מזה".

הקשר הבין-דורי במטוס מייצר סיטואציות מרגשות. במהלך הצילומים, מוטולה פוגש דיילת נוספת ומגלה שהם מכירים עוד מהצבא - הוא היה מ"פ מפקדה בצנחנים והיא הייתה קצינת ת"ש שלו. "אני חושבת שהעבודה הזו משאירה אותנו עם המון רוח צעירה כי אתה לומד לעבוד עם כולם", מסבירה הדיילת ענבל גורן. "יש לי חברות בגיל של הבנות שלי, בנות 24 ו-25", מוסיפה עידית שנקר. "אנחנו יוצאות, מבלות ומדברות. זה משהו שהיה יכול לקרות כנראה רק פה".

בשנים האחרונות יותר ויותר חברות תעופה בעולם מגייסות דיילים בוגרים, מתוך הבנה שיש להם יכולת השפעה והרגעת נוסעים, גם בשגרה וגם בחירום. הניסיון המקצועי הקודם מתברר כנכס של ממש בשמיים. "שואלים אותי הרבה מה את עושה עם הנוסע הישראלי והגסות", מספרת שרית אלבז שהגיעה משירות בתי הסוהר. "אני תמיד אומרת: הייתי מפקדת אגף של רוצחים, אנסים ושודדים - קטן עליי הנוסע העצבני. בסופו של דבר, כשאתה פותח את הדלת והם יורדים מהמטוס ואומרים תודה רבה, זה הדבר הכי קסום בעולם".

עבור רות די סגני, השמיים הם גם מקלט מהמציאות הישראלית המורכבת. "יש לי בן שמשרת בלבנון. היום-יום שלי הוא מאוד לא קל, אני לא ישנה בלילות ומאוד דואגת. אבל כשאני עולה לטיסה, אני מרוכזת כל כולי בתוך הדבר הזה. זה משכיח ממני את העולם האמיתי בחוץ ושם אותי על פאוז".

השינוי הזה לא תמיד עובר חלק בסביבה הקרובה. "היה מגוון רחב של תגובות", מספרים הדיילים. "הבוס שלי בכלל לא הצליח להבין על איזה בננה החלקתי ובאיזה רחוב זה קרה". גם המשפחה משלמת מחיר כשאחד ההורים פתאום לא נמצא בסופי שבוע או בלילות, אבל יש גם יתרונות. "אחרי שלושים שנה של זוגיות זו מתנה", מספרת רנית "אני שדרגתי את המעמד שלי בקרב האחייניות - אני לוקחת אותן לניו יורק איתי", מוסיפה שרית.

בסופו של דבר, מדובר בשיעור על חופש. "אני נהנית להעביר את הטלפון למצב טיסה וביי, תסתדרו. העולם ממשיך להתקיים גם בלעדיי", מסכמת עו"ד כוכבית כהן זלמנוביץ. "להיות דיילת עבורי זה לבחור בעצמי. זה חופש מחשבתי, תודעתי, לנשמה. חופש".

יש מי שחושב שהחיים עובדים לפי לוח זמנים קשיח - צבא, לימודים, קריירה ופנסיה. אבל אולי כמו בעולם התעופה, גם בחיים אפשר פשוט לבקש מסלול חדש ולגלות שהיעד הכי מפתיע מחכה דווקא אחרי גיל חמישים. "אין תפקיד שמגדיר את האדם", מסכם מוטולה, "ואין גיל להגשמת חלומות".

קרא את הכתבה המלאה במקור