הלך לעולמו השייח חמד בן חליפה אל-ת'אני, שהפך את קטאר למעצמה עולמית

כעס רב במיוחד עוררה בעולם הערבי רשת "אל-ג'זירה" שנוסדה תחת שרביטו של השייח חמד. אף שהדיווחים הישירים והבוטים של "אל-ג'זירה" סימנו חידוש בתקשורת הערבית, וזיכו אותה בשבחים על שהביאה לעולם הערבי חדשות שעקפו את התקשורת הממלכתית הצייתנית שאפיינה את המשטרים הערביים, הם גם הקימו על שלטונו של שייח חמד ביקורת קשה: "אל-ג'זירה" הואשמה בסיקור מוטה שזרע פילוג במדינות האזור תוך שירות עמדותיהם של שליטי קטאר, ובין השאר רבים מייחסים לה את מהפכות האביב הערבי, כמו זו שהביאה ב-2012 להדחתו של נשיא מצרים חוסני מובארק ולעליית האחים המוסלמים לשלטון.

שייח חמד ויתר על כס המלוכה והעביר את השלטון לבנו, יורש העצר שייח תמים בן חמד אל-ת'אני, בשנת 2013. "העתיד עוד לפניכם, בני המולדת הזו, בעודכם צועדים אל תוך עידן חדש שבו הנהגה צעירה מניפה את הדגל", אמר אז השייח הפורש, כשהעביר את השלטון לבן, שהתחנך בבריטניה והיה אז בן 33. מסירת השלטון מרצון ובדרכי שלום הייתה מחזה נדיר עבור מדינות המזרח התיכון הערביות, שבהן העברת שלטון נובעת בדרך כלל ממוות או מהפיכה. שייח' חמד עצמו תפס את השלטון לאחר שהדיח את אביו, השייח' חליפה, בהפיכת ארמון ללא שפיכות דמים ב-1995, בזמן שהאב היה בחופשה בשווייץ.

הוויתור של שייח חמד על הכס נתפס בשעתו כניסיון שלו לפעול לפני שבקטאר יעלו קריאות לרפורמות בהשראת האביב הערבי, ולהציג הנהגה המחוברת יותר לאוכלוסייה הצעירה והגדולה של האזור. לקטאר, מדינה השוכנת בחצי אי שגודלו לשם השוואה כמחצית ממדינת ניו ג'רזי שבארה"ב, יש לפי הערכות כ-300,000 אזרחים בלבד, ומאות אלפי התושבים האחרים בה הם אזרחים זרים.

בעת פרישתו כבר נחשב שייח חמד למי שסבל מבריאות לקויה במשך שנים. בדצמבר 2015 מסרו גורמים רשמיים בקטאר כי הוא הוטס לשווייץ לצורך ניתוח לאחר ששבר את רגלו במהלך חופשה.

שייח' חמד למד בצעירותו באקדמיה הצבאית הבריטית "סנדהרסט", ובהמשך הפך למפקד הכוחות המזוינים של קטאר ולשר ההגנה שלה. הוא מונה ליורש העצר בסוף שנות ה-70, ובהדרגה הרחיב את תחומי אחריותו לתכנון הניצול של עתודות הנפט והגז העצומות של קטאר.

לאחר שתפס את השלטון מאביו, שחי לאחר מכן בגלות במשך כמעט עשור, פעל שייח חמד במהירות כדי לפתוח את המדינה המסוגרת-משהו להשפעות חיצוניות — פתיחה שהתגלמה בצורה המובהקת ביותר ברשת "אל-ג'זירה", שהפכה לכוח מרכזי בתקשורת העולמית. הדיווחים של הרשת הכעיסו לא רק מנהיגים ערבים אחרים, לעיתים עד כדי נתק דיפלומטי, אלא גם את וושינגטון. בין השאר שידרה "אל-ג'זירה" הצהרות של ארגון הטרור אל-קאעידה, וזאת אף שהמדינה אירחה את אחד המרכזים הלוגיסטיים המרכזיים של הפנטגון בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001 והפלישות בהובלת ארה"ב לאפגניסטן ולעיראק.

במקביל חתר שייח חמד באגרסיביות להשגת יוקרה בינלאומית באמצעות ספורט, מאמץ שהגיע לשיאו בזכייתה המוצלחת של קטאר באירוח המונדיאל. עם זאת המהלך הוכתם בשל האשמות שלפיהן השתמשה בעושרה העצום כדי לקנות את תמיכתן של מדינות עניות, ובהמשך בשל הטענות שבמהלך הקמת האצטדיונים לטורניר מתו מאות אם לא אלפי פועלים זרים, שזכויות האדם שלהם לא כובדו לכאורה. קטאר בנתה את שמה גם באמצעות אפיקים אחרים בעולם הספורט, החל בהסכמי חסות עם ענקית הכדורגל הספרדית ברצלונה ועד לרכישת רוב המניות במועדון הכדורגל פריז סן-ז'רמן.

בימי שלטונו גם דחף שייח חמד את "קטאר איירווייז" להתרחב ולהפוך לחברת תעופה בינלאומית גדולה, בניסיון להתחרות בחברת התעופה של איחוד האמירויות השכנה "אמירייטס". נמל התעופה הבינלאומי בדוחא בירת קטאר, שהקמתו עלתה לפחות 15 מיליארד דולר, נושא אף הוא את שמו של האמיר המנוח.

לשייח חמד היו חזונות מרחיקי לכת לגבי תפקידה של קטאר כמתווכת דיפלומטית. במהלך השנים הופעל התיווך שלה בסכסוך בחבל דרפור שבמערב סודאן, במאבקים הפנימיים בין הפלגים בלבנון ובקרע בין הפלגים הפלסטיניים חמאס ופתח. באוקטובר 2012 הפך שייח חמד לראש המדינה הראשון שביקר ברצועת עזה מאז תפס חמאס את השליטה בה חמש שנים קודם לכן, ואז הוא הבטיח פרויקטים והשקעות בסך 400 מיליון דולר. במהלך הביקור השמיעו תחנות הרדיו בעזה שיר בשם "תודה לך, קטאר".

על אף יחסיה ההדוקים עם חמאס, במהלך שנות שלטונו של שייח חמד רקמה הנסיכות קשרים גם עם ישראל. בשנת 2007 נפגש שייח חמד בעצרת האו"ם עם שרת החוץ של ישראל דאז, ציפי לבני, וקטאר אף אישרה למשרד אינטרסים כלכליים ישראלי לפעול בדוחא. בשלהי 2008, עם פתיחת מבצע "עופרת יצוקה", הורתה על סגירתו.

קרא את הכתבה המלאה במקור