"הלכתי להביא מים": מה באמת עלה בגורלם של המיליונים שנעלמו בשוד הברינקס הגדול?

בהמשך התברר כי הזיוף היה רחב יותר. החוקרים גילו שקופרמן-סגל הכין לעצמו גם מסמך משטרתי מזויף, שנועד להציג אותו כאדם ללא עבר פלילי. אחת הראיות המשמעותיות נמצאה דווקא מחוץ לביתו. לדברי ממן, קופרמן-סגל הוציא מהמחשב שלו את הדיסק הקשיח ומסר אותו לאחד השכנים כדי שישמור עליו. החוקרים הגיעו אל השכן ותפסו את הדיסק.

"שם מצאנו שהוא זייף לעצמו מסמך משטרתי שאין לו עבר פלילי, עם פרטים של שוטר מתחנת זבולון - כשהכול מזויף", מספר ממן. לטענתו של קופרמן-סגל בחקירה, השימוש בזהות הבדויה ובמסמכים המזויפים נועד לאפשר לו להתקבל לעבודה לאחר שהתקשה למצוא תעסוקה בשל עברו.

הכסף עצמו נותר התעלומה המרכזית. במהלך החיפושים הגיעו למשטרה ידיעות שונות על המקומות שבהם ייתכן שהוסתרו מיליוני השקלים. אחת מהן הייתה חריגה במיוחד: מידע שלפיו חלק מהכסף הוטמן בקבר סבתו של קופרמן-סגל. המשטרה החליטה לבדוק גם את הכיוון הזה.

"הגענו לבית העלמין, לקבר של סבתו, עם חברה קדישא והרב המשטרתי", מספר ממן. "פתחנו את הקבר כדי לבדוק אם משהו הוטמן שם - ולא מצאנו". לצד החיפוש אחר הכסף, החוקרים ניסו להתחקות גם אחר האנשים שפגש קופרמן-סגל לאחר הגניבה.

"לא היה איזה רגע שבו הבאתי אותו להודות", מודה ממן. "אבל היו שלבים שבהם הוא נתן הסברים שלא היו הגיוניים, וזה היה חלק מהתשתית להגשת כתב האישום".

כתב האישום שהוגש נגד קופרמן-סגל לא עסק רק במיליונים שנעלמו מרכב הברינקס. האישום הראשון עסק ביצירת הזהות הבדויה, זיוף מסמכים והתקבלותו לעבודה בחברת ברינקס. לפי כתב האישום, ימים ספורים לאחר שהחל לעבוד בחברה הוא גנב את הרכב שעליו היה מופקד, ובתוכו יותר מ-4.7 מיליון שקל.

באישום השני יוחסה לו שורה של מעשי זיוף ומרמה כלפי המוסד לביטוח לאומי. לפי כתב האישום, הוא הצליח לקבל במרמה תגמולי מילואים שלא היה זכאי להם בהיקף של 281,719 שקל. הכספים הועברו לשישה חשבונות בנק שונים שנפתחו בזהויות בדויות. האישום השלישי עסק בסדרה של מעשי הטרדה שביצע בשנים 2001–2003 כלפי אנשים וחברות באמצעות טלפון ופקס. בסופו של ההליך הודה קופרמן-סגל בעובדות כתב האישום והורשע, בין היתר, בזיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, התחזות לאחר, גניבה בידי מורשה, גניבה וכן בעבירות הטרדה ואיומים.

ההליך המשפטי בפרשה עבר כמה גלגולים. בבית משפט השלום בחיפה נגזר על קופרמן-סגל בגין פרשת ברינקס עונש מאסר משמעותי, ולצדו עונשים בגין האישומים הנוספים. קופרמן-סגל ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה וטען, בין היתר, כי שלושת האישומים צורפו לכתב אישום אחד אף שאין ביניהם קשר עובדתי ממשי, וכי הדבר הקשה על הגנתו. הוא העלה גם טענות נגד חלק מההרשעות ונגד חומרת העונש.

בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט השלום חרג מסמכותו באופן שבו חישב את תקופת המאסר באישום הראשון. בעקבות זאת הועמדה תקופת המאסר בגין אותו רכיב על שבע שנים, מתוכן חמש שנות מאסר בפועל, ובהמשך הופחת גם הקנס והועמד על 2.3 מיליון שקל.

אחת ההתפתחויות החריגות הגיעה כבר לאחר הגשת כתב האישום. ממן מספר כי שמע ברדיו שקופרמן-סגל החזיר באמצעות עורכת דינו חלק מהכסף שנגנב - כ-700 אלף שקל. "יום אחד, בדרך לעבודה, אני שומע ברדיו שהוא החזיר לקופת בית המשפט את ה-700 אלף", הוא נזכר. "כבר לא יכולנו לחקור אותו על זה כי כתב האישום הוגש. הגעתי לבית המשפט המחוזי וביקשתי לקבל את הכסף לרשות המשטרה, ואכן קיבלנו אותו". לדבריו, ההחזר נעשה בשלב שבו קופרמן-סגל ביקש שבית המשפט יביא את הדבר בחשבון בגזירת עונשו. מרבית 4.7 מיליון השקלים, עם זאת, לא הוחזרו.

יותר משני עשורים אחרי, ממן אומר כי דבר אחד בפרשה עדיין מפריע לו: הדימוי שנוצר סביב קופרמן-סגל כמי שהצליח להערים על המערכת ולצאת כשידו על העליונה. "כולם מייחסים לו איזושהי חוכמה יתרה, שהוא הונה והצליח, שהוא היתל במשטרה והיתל במדינה", הוא אומר. "אני לא בדעה הזו".

מבחינתו, הסוף חשוב לא פחות מהשוד עצמו. "הוא קיבל עונש כבד, ישב שנים בכלא ולמיטב ידיעתי הוא לא נשאר עם הרבה כסף, אם בכלל. הוא היה מחוץ לשטח במשך שנים. גם אם קבר כסף באיזשהו מקום, יכול להיות שהמקום השתנה והוא לא הצליח להגיע אליו". ממן מספר כי בשנים שלאחר שחרורו לא נתקל בסימנים לכך שקופרמן-סגל חי חיי פאר מכספי הגניבה. "לא ראינו אותו באיזו דירת פאר או ביאכטה", הוא אומר. "תמיד הכול יכול להיות, אבל זו ההתרשמות הכללית שלי".

קרא את הכתבה המלאה במקור