יפה נוף משוש כל הארץ, הר ציון: בית המקדש השני בירושלים, כפי שנבנה והורחב בימי הורדוס במאה הראשונה לפני הספירה הנוצרית, נחשב לאחד ממפעלי הבנייה המרשימים והשאפתניים ביותר של העולם העתיק.
מתחם הר הבית השתרע על פני כ-144 דונם, ולא בשטח מישורי פשוט, אלא על צלע הר בלב ירושלים. הפרויקט כלל יישור של ההר, יצירת פלטפורמה עצומה, קירות תמך, קשתות ואבני ענק מסותתות בדיוק מעורר השתאות.
על עוצמתו של הבניין נאמר בגמרא: "מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו". לא מדובר רק ביופי חיצוני, אלא במפעל הנדסי אדיר שהפך את ירושלים למוקד רוחני, לאומי ועולמי.
בית המקדש לא היה רק מקום עבודת ה' של עם ישראל. הוא הוגדר גם כבית תפילה לכל העמים. גם מי שלא היה מישראל יכול היה להתפלל ולהקריב בו קורבנות, לפי הגדרים והאזורים שנקבעו. מנגד, גם בתוך עם ישראל לא כל אחד הורשה להיכנס לכל מקום: היו אזורים לישראל, ללוויים, לכהנים, וקודש הקודשים שאליו נכנס רק הכהן הגדול ביום הכיפורים.
גם עבודת הקרבנות נשאה משמעות כלל-עולמית. בחג הסוכות, למשל, הוקרבו שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, וכפי שאמרו חז"ל במסכת סוכה: "הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות".
