מיקי גיצין, המנכ"ל בפועל של הקרן לישראל חדשה, קיבל בימים האחרונים מכתב חריף מג'ים ג'ורדן, יו"ר ועדת המשפטים של בית הנבחרים, ומג'ייסון סמית, יו"ר ועדת הדרכים והאמצעים. השניים דורשים מסמכים על מענקים שהעבירה הקרן מאז 2019, כדי לבדוק אם כספים הגיעו לארגונים שעסקו בפעילות בחירות בישראל, בניגוד למגבלות החלות על גוף הנהנה מפטור ממס לפי סעיף 501(c)(3).
אמנם מדובר רק בשלב הקירה ולא בהליך פלילי. הקרן דוחה את הטענות, וגם העובדה שמדובר במהלך שמובילים רפובליקנים מחייבת זהירות. ובכל זאת, מי שיראה בפרשה רק עוד קרב מפלגתי בוושינגטון יחמיץ את הסיפור העמוק יותר: הקרן לישראל חדשה עברה במשך שלושה עשורים מקרן ליברלית לקרן ווק.
אני מכיר את הקרן מקרוב. בשנים 1995-1996 הייתי מלגאי שלה. התמחיתי ב ACLU (האגודה האמריקאית לחירויות האזרח), וב EEOC - הנציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה. לאחר מכן חזרתי לאגודה לזכויות האזרח, כשפרופ' רות גביזון הייתה נשיאתה וארי שביט עמד בראש הוועד המנהל. העבודה שעשיתי ב EEOC סייעה לי מאוחר יותר בניסוח חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים, שהתקבל בכנסת בשנת 2000.
