במשך תקופה ארוכה, המשוואה האיראנית הייתה פשוטה וקטלנית: ערב הסעודית היא בת הערובה העיקרית במדינות המפרץ. המטרה הייתה ליצור פאניקה בריאד, שתתורגם ללחץ סעודי כבד על הממשל האמריקאי…
במשך תקופה ארוכה, המשוואה האיראנית הייתה פשוטה וקטלנית: ערב הסעודית היא בת הערובה העיקרית במדינות המפרץ. המטרה הייתה ליצור פאניקה בריאד, שתתורגם ללחץ סעודי כבד על הממשל האמריקאי לעצור את הלחימה ולרסן את המערכה הצבאית.
לכאורה, נראה היה שזה עובד. סעודיה לא רק שלא איפשרה לארה"ב להשתמש בבסיסים בשטחה לתקיפות על איראן, אלא אף הייתה לכאורה בין הגורמים שהובילו להפסקת האש האחרונה ולמזכר ההבנות ארה"ב-איראן בשל חששה מנחת זרועה של איראן בכל הנוגע למתקני התפלת המים, תחנות הכוח ובתי הזיקוק שלה.
הפסקת האש הזמנית שהושגה בחודש שעבר (פקיסטאן עצמה סייעה לתווך) התפרשה בטהרן, בטעות, כאות לחולשה אמריקאית וכרצון של ממשל טראמפ לחתוך הפסדים ולצאת מהאירוע.
אלא שבעוד איראן מורידה הילוך ובטוחה שהיא מכתיבה את הקצב, התברר שהפסקת האש לא הייתה תפנית כוללת, אלא לא יותר מפסק זמן אופרטיבי שנועד למטרה אחת: לתפור מאחורי הקלעים חבילת הגנה הרמטית לסעודיה, ובכך לנטרל את האסטרטגיה האיראנית.
אפשר להניח שוושינגטון הפעילה את המנוף החזק ביותר שלה על פקיסטאן: כסף. זו האחרונה נמצאת באחד המשברים הכלכליים הקשים בתולדותיה, והיא תלויה לחלוטין בחבל הצלה פיננסי. מי שמחזיק במפתחות לקרן המטבע הבינלאומית (IMF), לבנקים העולמיים ובעיקר לאישור חבילות סיוע מיוחדות היא ארה"ב.
סביר שארה"ב הבהירה לאיסלמאבאד שאין יותר "ארוחות חינם" בדמות ניטרליות נוחה: אם הם רוצים תמיכה כלכלית מערבית ומפרצית כדי למנוע קריסה של המדינה, הם חייבים להציב את המשקל הצבאי והגרעיני שלהם כמשקולת הרתעה פומבית מול טהרן
המהלך הזה פתר לארה"ב פלונטר פוליטי משמעותי מבית: ממשל טראמפ ביקש להעניק לסעודיה ברית הגנה, אך חוזה כזה דורש רוב מיוחס של שני שלישים בקונגרס האמריקאי-משימה בלתי אפשרית פוליטית.
כך, באמצעות מיקור חוץ לפקיסטאן, ארה"ב השיגה את המטרה: היא מספקת את המעטפת הדיפלומטית הלחץ והכסף, פקיסטאן, השכנה לאיראן ממזרח, מספקת את ה"מגפיים על הקרקע" במימוש פוטנציאלי של ברית ההגנה עם סעודיה, וסעודיה מקבלת רשת ביטחון מבלי שארה"ב תצטרך לחתום על פיסת נייר אחת בגבעת הקפיטול.
מערכת היחסים בין ארה"ב לסעודיה במלחמה-כרוניקה של עליות וירידות. כדי להבין את עומק השינוי, מספיק להביט בכרונולוגיה: 28 בפברואר 2026. הנשיא טראמפ מתקשר לבן סלמאן לאחר סדרת תקיפות טילים קשות נגד הממלכה. בריאד שורר חשש כבד מהתרחבות המערכה. הסעודים מפעילים לחץ כבד על ארה"ב שלא לגרור את האזור למלחמה כוללת שתחריב את מתקני האנרגיה שלהם.
אז הגיע הנתק אסטרטגי ובישול המהלך: במשך קרוב לארבעה חודשים לא נרשמו שיחות ישירות בין השניים. זהו חלון הזמן שבו הלחץ הסעודי גובר עד להפסקת האש. ארה"ב מנצלת זאת כדי לרקוח את חבילת ההגנה הפקיסטנית ולתאם את המהלכים הכלכליים מול פקיסטאן.
המעבר החד משיחות של בהלה ולחץ סעודי בפברואר לשיחת "האור הירוק" בנינוחות מוחלטת ביולי, הוא הוכחה לכך שהסעודים קיבלו מארה"ב את הערבויות שרצו, וזו אכן חזרה מיידית למערכה הצבאית, כשהפעם היא משוחררת מלחצים ואינה חוששת עוד מקריסה אנרגטית במפרץ.
כעת, כשהפסקת האש נוצלה על ידי ארה"ב כדי "לסגור את הקצוות" של חבילת ההגנה הזו, ארה"ב למעשה ניטרלה מוקד לחץ עיקרי עליה שהפעילה איראן. טהראן איבדה מנוף סחיטה מרכזי והמשוואה השתנתה: תקיפת סעודיה כעת לא תביא ללחץ סעודי על ארה"ב לעצור, אלא עלולה להכניס למערכה את צבא פקיסטאן, שחייליו ממילא כבר פרוסים בגבול.
איראן גילתה מאוחר מדי שהיא נפלה למלכודת דיפלומטית. כאשר החות'ים רצו לאתגר מחדש את סעודיה השבוע, הם נתקלו מיד בקיר הברזל של האזהרה הפקיסטנית.
נראה שארה"ב לא חיפשה "שלום בר קיימא" במזכר ההבנות של חודש יוני ולא ביצעה כל "תפנית", אלא רצתה בפסק זמן אופרטיבי. מדוע? וושינגטון נזקקה לשקט זמני כדי לפתור את הפאניקה הכלכלית- אנרגטית של סעודיה ולבנות ארכיטקטורה שתאפשר לה לחזור ללחימה.
ברגע שהחבילה הזו נתפרה וההרתעה סביב סעודיה התקבעה (מה שמסביר מדוע סעודיה לא הותקפה ישירות בסבב הנוכחי, למעט הניסיון החות'י האחרון שגרר את הזעם הפקיסטני), ארה"ב יכולה להרשות לעצמה לחזור לחילופי המהלומות הצבאיים הישירים מול איראן ב"נינוחות" יחסית. היא כבר לא צריכה לנהל את המערכה עם עין אחת פקוחה בדאגה לעבר בארות הנפט של ראס תנורה או המרחב האווירי הסעודי. הלחץ הפוליטי הפנימי בריאד פחת, וארה"ב חופשייה לפעול בצורה אגרסיבית יותר.
איראן עצמה נמצאת במילכוד אסטרטגי, "הפרס הגדול" באסטרטגיה שלה, סעודיה, לא ממש קיים, ואם תחליט שכן היא מסתכנת בתקיפות מצד שכנתה ממזרח במקביל לאיום ממערב (בנוסח תנועת מלקחיים).
וושינגטון חזרה למערכה כשידה על העליונה. באמצעות שימוש חכם בזמן, כסף ומנופים פוליטיים, היא הצליחה לנטרל את אחד מהנשקים האסטרטגיים החזקים שהיו לאיראן בשדה המערכה, והותירה את טהראן מבודדת ומורתעת ואפשר להניח גם מתוסכלת.
קרא את הכתבה המלאה במקור
