המצוק היה רק תפאורה: השיעור המפתיע שלא ציפיתי לקבל

ממה אנחנו באמת מפחדים? במשך שנים חשבתי שאנחנו מפחדים מהמציאות. מהגובה. מהכישלון. מהביקורת. מהדחייה. אבל ככל שאני פוגש יותר אנשים בקליניקה, בקבוצות ובחיי היום יום, אני מגלה שוב ושוב שאולי אנחנו בכלל לא מפחדים מהמציאות. אנחנו מפחדים מהרגש שהמציאות מעוררת בנו, אני לא מפחד רק מהמים הקרים, אני מפחד מהתחושה שאחווה כשאפגוש אותם. אני לא מפחד רק מביקורת, אני מפחד מהבושה, מהכאב או מתחושת הכישלון שהיא תעורר בי. אני לא מפחד רק מוויכוח, אני מפחד ממה שיקרה בתוכי בזמן הוויכוח.

רוב החיים שלנו אינם מנוהלים רק על ידי הרצון להרגיש טוב אלא גם על ידי הניסיון לא להרגיש רגשות לא נעימים.

כשמאזין אחד שינה את האווירה באולפן חיים עלה לשידור, הוא סיפר שכאשר הוא מרגיש שמזלזלים בו, הוא מיד מתנתק. ביקשתי ממנו לעצום עיניים, לחשוב על האדם שמולו התחושה הזו עולה, ולא לנסות לפתור את הבעיה. רק להרגיש. לשים לב איפה התחושה נמצאת בגוף. לתת לה שם. לא לברוח ממנה. כמה דקות אחר כך שאלתי אותו: "אם בתחילת התרגיל התחושה הייתה בעוצמה של 10, איפה היא עכשיו?" הוא שתק לרגע וענה: "6" המציאות לא השתנתה. האדם שמולו לא השתנה. אבל משהו בתוכו כבר התחיל להשתנות.

גם אני קיבלתי שיעור בשידור חי באמצע התוכנית קרה דבר קטן. ביקשתי מהטכנאי פנחס היקר להשמיע את הסרטון בשלב מסוים, והוא הושמע מוקדם יותר ממה שתכננתי. לרגע הרגשתי אי נעימות. רצון מיד להסביר, לתקן, להחזיר את הדברים למסלול. ואז הבנתי: גם אני עושה בדיוק את מה שעליו אני מדבר. גם אני מנסה לפעמים לברוח מרגש לא נעים. וזה היה אולי הרגע הכי אמיתי של התוכנית. כי בסוף כולנו כאלה. כולנו מנסים להגן על עצמנו.

ומה זה עושה לזוגיות? לא פעם אנחנו בטוחים שבן הזוג פוגע בנו. אבל פעמים רבות הוא בכלל עסוק בלהגן על עצמו מהרגש הלא נעים שהוא לא רוצה להרגיש, אדם שמתנתק לא תמיד עושה זאת כדי להעניש. לפעמים הוא פשוט מנסה לא להרגיש זלזול. אדם שכועס לא תמיד רוצה לשלוט. לפעמים הוא מנסה לא להרגיש חוסר אונים. וכשכל אחד עסוק בלהגן על עצמו, שניהם מתרחקים. אבל ברגע שמסכימים לפגוש את הרגש, משהו מתחיל להשתחרר. פתאום יש יותר מקום להקשיב. יותר מקום לבחור. יותר מקום לאהוב. הכוחות כבר נמצאים בתוכנו.

קרא את הכתבה המלאה במקור