טובלים את נתחי חזה העוף בתערובת, מעבירים מיד לפירורי הלחם ומצפים היטב מכל הצדדים. משם ממשיכים כרגיל - לטיגון במחבת או לאפייה בתנור. השיטה מאפשרת לוותר על שלב שלם ועל כלי נוסף, ובמקביל מצמצמת את כמות הקמח והביצים שנותרת בסוף ההכנה.
למרות קיצור הדרך, תערובת הביצה והקמח יוצרת שכבת בסיס שמסייעת לפירורי הלחם להיצמד היטב לעוף. התוצאה אמורה להיות דומה לזו שמתקבלת בשיטת הציפוי המסורתית - בלי לוותר על מעטפת פריכה וזהובה. השיטה עשויה אף להפחית את הנטייה של הציפוי להיפרד מהשניצל במהלך הטיגון, תופעה שמתרחשת לעיתים כאשר שכבת הקמח עבה מדי או אינה נדבקת היטב לבשר.
אותה שיטה יכולה להתאים גם לציפוי קרוקטים, ירקות, קציצות ומאכלים מטוגנים נוספים שבדרך כלל דורשים טבילה נפרדת בקמח ובביצה. ואם נשארת מעט מתערובת הביצה והקמח, אפשר לתבל אותה ולטגן בנפרד כלביבה קטנה - במקום להשליך אותה לפח.
