במשך שנים היה נוח לספר את האבולוציה האנושית כסיפור כמעט ישר: אבות האדם שרדו כי היו מותאמים יותר, הברירה הטבעית דחפה אותם קדימה, והמוח הלך וגדל עד שהגענו אלינו - בני אדם עם גולגולת גדולה יחסית, פנים שטוחות יותר והרבה ביטחון עצמי לגבי המקום שלנו בעולם.
מחקר חדש מציע שהסיפור הזה נכון רק בחלקו. חוקרים שבדקו 87 גולגולות של בני אדם קדומים וקרוביהם האבולוציוניים, לצד גולגולות של בני אדם מודרניים, מצאו שהשינויים הגדולים בצורת הראש האנושי לא נראים כמו תוצאה של דחיפה רציפה וקבועה של הברירה הטבעית בלבד. לפי המחקר, שפורסם ב-Nature Communications, האבולוציה שלנו הייתה מורכבת יותר: שילוב של ברירה טבעית, מקריות גנטית, תקופות ארוכות של יציבות, מגבלות ביולוגיות - וגם חידושים תרבותיים ששינו את מה שהגוף היה מסוגל להרשות לעצמו.
המחקר הובל על ידי הפלאואנתרופולוגית קתרינה חרוואטי מאוניברסיטת טובינגן בגרמניה, יחד עם החוקר מארק האבי מאוניברסיטת טנסי. הצוות בחן גולגולות מאובנות של מיני אדם קדומים שחיו במהלך שני מיליון השנים האחרונות, בהם הומו הביליס, הומו ארקטוס, הומו היידלברגנסיס, ניאנדרטלים ובני אדם קדומים.
