הגם שהוא לא נפגע ולא הותקף, הנאשם ברצח עמד על החומה, כפי שנראה בסרטון במשך 8 שניות, ראה בתקיפת ימנו ובחר בחירה מודעת להצטרף לתקיפה. הוא המתין לעיתוי מדויק כדי לגשת ולדקור דקירה…
הגם שהוא לא נפגע ולא הותקף, הנאשם ברצח עמד על החומה, כפי שנראה בסרטון במשך 8 שניות, ראה בתקיפת ימנו ובחר בחירה מודעת להצטרף לתקיפה. הוא המתין לעיתוי מדויק כדי לגשת ולדקור דקירה אחת את ימנו במפשעתו כשחלק מהחבורה כבר התרחק. לאחר מכן עלה שוב על החומה, הסתכל על הנעשה ועזב את המקום.
הפרקליטות טוענת כי הגיע למקום כשהסכין בידו. הפרקליטות הציגה גם דו"חות צפייה, זיהוי בן ה15 כדוקר על ידי עדים ובני משפחה, תרגילי חקירה המעידים על היכרות מוקדמת, מסמכים רפואיים ומסמכי המכון לרפואה משפטית המלמדים על הפגיעה הקטלנית של הסכין בגופו של ימנו. בנוסף, הפנתה למסמך שקובע שהמוות לא נגרם מגורם אחר, וכי הדם בגופו של ימנו התרוקן כתוצאה מהדקירה.
בפרקליטות הדגישו כי שתיקתו של בן ה-15 בחקירותיו, ואי נכונותו לזהות אף את עצמו, מחזקות את מסוכנותו ואת הראיות נגדו. "מעשיו היו שיא האירוע האלים", נטען. מנגד, סנגורו של בן ה15 טען כי הוא תלמיד כיתה י', ללא כל רישום פלילי, הטוען לחפותו. הוא הדגיש כי אין כל ראיה פורנזית כנגדו, שכן הסכין לא נתפסה, ואין עדות כלשהי לפיה דקר את ימנו. עוד נטען כי לא נהג באלימות כלשהי כנגד ימנו, למעט אותה דקירה בודדת במפשעה המיוחסת לו, ולאחר מכן עזב את המקום.
הסנגור טען בדיון כי אין מחלוקת לגבי הדקירה, אך טען כי לא מדובר ברצח אלא בראיות המצדיקות עבירה קלה יותר. הוא טען שהנאשמים האחרים בתיק הם שתקפו את ימנו באלימות קשה לפני ואחרי הדקירה: הכו את ימנו במכות אגרוף בפראות ובגופו במיכלי שלג. לשיטת הסנגור, ניתן היה להעמיד אותם לדין בגין רצח. הוא טען כי מכותיהם דרדרו את מצבו של ימנו עד שנגרם מותו.
הסנגור הדגיש כי אין עד כה חוות דעת פתולוגית בתיק, חרף חשיבותה רבה. בהתייחסו לדקירה עצמה, טען כי בן ה15 לא חלם שאותה דקירה יחידה שדקר את ימנו תגרום למותו, שכן הוא דקר לכיוון הרגל.
השופטת ששמעה את הצדדים קבעה: "אין חולק שהאירוע החל בכך שחלק מהמעורבים האחרים השפריצו 'שלג' על בנות ברחבה, והמשיכו בכך גם בתוך הפיצרייה. כתוצאה מכך התפתח ויכוח בין עובדי הפיצרייה, ובהם ימנו, לבין המעורבים. הנאשם שבפניי ניצב בסמיכות למקום הויכוח, מבלי שנתן כל הסבר לנוכחותו במקום". היא אמרה: "בשלב מסוים התרחקו הנאשם וחבריו מהמקום, ואולם כעבור זמן ממושך חזרו לקרבת הפיצרייה". השופטת הוסיפה: "לא ניתן בשלב זה לקבל את הטענה כי המעורבים השונים נקלעו במקרה לארוע, כעוברי אורח שביקשו לצפות במהומה והפכו למשתתפים פעילים בה. הדברים אף אינם מתיישבים עם גרסאותיהם".
היא הסבירה לגבי הנאשמים האחרים שגם הפרקליטות הבהירה שאין בידה להוכיח כי האחרים היו מודעים לקיומה של הסכין טרם הדקירה, וכי אף לאחר הדקירה לא ניתן להוכיח כי הם היו מודעים לכך שימנו נדקר. "בנסיבות אלו, לא ניצבים בפניי, ולו לכאורה, מעורבים אשר ניתן להשוות ביניהם (אל הנאשם המרכזי)". לדבריה, שתיקתו בחקירה "היא בעלת משקל ראייתי ומחזקת את ראיות התביעה בשלב המעצר".
עוד אמרה: "לא ניתן לקבל בנסיבות אלו את טענת סנגורו לפיה המשיב 'לא חלם' שהדקירה תגרום למותו, שכן 'הוא דקר לכיוון הרגל' - גרסה עובדתית שלא נטענה על ידו. הוא הכחיש בחקירותיו את נוכחותו במקום". היא הוסיפה כי: "הנער לא פעל בעידנא דריתחא. הוא נכח במקום החל מהארוע המקדים, הגיע לשלב השני של הארוע כשהוא עם סכין שלופה בידו, המתין לרגע המתאים, דקר את ימנו, השתהה טרם עזיבת המקום, ראה את המשך התקיפה, ואז עזב מבלי להזעיק כוחות הצלה".
"הראיות מלמדות כי דקירה זו היתה עוצמתית והביאה למותו של ימנו. לפיכך, קשר סיבתי עובדתי בין המעשה לתוצאה הקטלנית בוודאי התקיים". היא סבורה כי התנהלותו של הנער "מלמדת על התנהגות בקודים עברייניים: שתיקה בחקירה, אי אישור היכרות עם קרוביו וחבריו, טענה כי לא שמע כלל על הרצח, ועוד".
לדבריה, "המארג הראייתי, החפץ בו נעשה שימוש, מיקום הדקירה, עוצמתה, התנהגותו לפני הארוע ולאחריו – משקפים זלזול בחיי אדם ושוויוניות נפש לאפשרות גרימת מותו של ימנו. אלו מלמדים על אדישות לתוצאה, ואינם מלמדים על רצון כלשהו כי התוצאה הקטלנית תימנע". בסופו של דבר היא קבעה שקיימות ראיות לכאורה להוכחת הרצח, ולכן האריכה את מעצרו עד תום המשפט. חשוב לציין כי את התיק העיקרי ינהלו שופטים אחרים.
קרא את הכתבה המלאה במקור
