טקסט יהודי עתיק שלא נכנס לתנ"ך, רכס הרים עצום הקבור מתחת לקילומטרים של קרח ושורת אותות רדיו משונים שנקלטו מעל אנטארקטיקה התחברו לאחרונה לסיפור אחד שקשה להתעלם ממנו: האם היבשת הקפואה מסתירה את הכלא שבו נכלאו המלאכים הסוררים המתוארים בספר חנוך?
תומכי הטענה מצביעים על תיאורים של "קצות הארץ", מאגרי שלג וכפור, הרים בוערים וישויות שמימיות שנכבלו עד ליום הדין. מבחינתם, אלה אינם דימויים דתיים או חזון אפוקליפטי, אלא רמזים למקום אמיתי שנמצא במזרח אנטארקטיקה - עמוק מתחת לשכבת הקרח.
הם מבססים את הטענות שלהם על ספר חנוך א' - אחד הספרים החיצוניים שנכתבו בתקופת בית שני. הוא מיוחס במסורת לחנוך המקראי, סבו של נח, אך החוקרים רואים בו אוסף של חיבורים שנוצרו בתקופות שונות. קטעים ממנו נמצאו בארמית בין מגילות מדבר יהודה, והנוסח השלם ביותר שלו השתמר בשפת געז באתיופיה. הספר לא נכלל בסופו של דבר בתנ"ך היהודי, ככל הנראה משום שהתעסק יותר מדי במלאכים ומיתולוגיות על שדים ומלאכים נופלים. עותקים רבים שלו נמצאו בקומראן, והוא אף הותיר חותם על הנצרות הקדומה ומצוטט באיגרת יהודה שבברית החדשה.
