עם השנים ג'יל מנסה לבנות לעצמה חיים עצמאיים. היא עוזבת את הבית, לומדת קונדיטוריה בסן פרנסיסקו ומתחילה לעבוד במטבח מקצועי ותובעני. לצד הקריירה היא מתנסה בדייטים ובמערכות יחסים, כאשר איזבל ממשיכה להיות האדם הראשון שאליו היא פונה בכל אירוע משמעותי. אלא שלאחר אובדן אחותה, ג'יל אינה מצליחה להיפרד מההרגל ומהקשר ביניהן. היא ממשיכה להתקשר למספר הטלפון של איזבל ולהשאיר לה הודעות קוליות, כאילו השיחה ביניהן עדיין יכולה להימשך.
הסרט נוגע גם בשאלת הגבול שבין קרבה לחדירה לפרטיות. וס לומד להכיר את ג'יל דרך שיחות שלא נועדו לאוזניו, ולכן הקשר שנוצר ביניהם מלווה מראש בבעיה מוסרית. מצד אחד, הוא מגלה בה צדדים רגישים וכנים שאנשים בדרך כלל מסתירים בתחילת מערכת יחסים. מצד אחר, היא אינה יודעת שהוא כבר מכיר פרטים אינטימיים מחייה. המתח הזה מעניק לעלילה הרומנטית רובד מורכב יותר מהמפגש המקרי המקובל בסרטים מסוג זה.
גם המעבר בין הכאב על מותה של איזבל לבין הסיטואציות הקלילות אינו תמיד חלק. ברגע אחד הסרט עוסק באובדן ובמחלה, וברגע הבא הוא עובר לבדיחה על דייט כושל או על חיי העבודה. עם זאת, השילוב הזה משקף במידה מסוימת את החיים עצמם: האבל אינו מבטל את הרגעים המצחיקים, המביכים או היומיומיים, ולעיתים כולם מתקיימים במקביל.
