הפוליטיקאי שעשוי להיות נשיא ארה"ב: "לעולם לא תהיה ישראל הגדולה"

לדבריו, "זו אינה שאלה של דמוקרטים מול ישראל. זו שאלה של אינטרס אמריקאי". הוא סיפר כי כתב בחודשים האחרונים מסמך שכינה "טיוטה ראשונה למדיניות חוץ חדשה לדמוקרטים", והבהיר שאין מדובר במצע מפלגתי אלא בהצעה לדיון.

"אם אתה מגיש מועמדות לתפקיד הנשיא", אמר, "אתה חייב להסביר לציבור מה החזון שלך למזרח התיכון, לנאט"ו, לאינדו-פסיפיק, לאפריקה ולחצי הכדור המערבי".

לדבריו, ישראל הגיעה למבוי סתום. הוא הזהיר כי מי שחושב שהמצב הנוכחי יכול להימשך "איבד את דעתו", והתריע מפני בידוד מדיני וכלכלי גובר. הוא ציין כי רק כ-4% מהישראלים עובדים בהיי-טק, אך הענף אחראי לכ-60% מהיצוא, וכי כבר כיום יותר ויותר יזמים ישראלים מקימים חברות מחוץ לישראל.

"חכו לרגע שבו משקיעים יחליטו שהם כבר לא יכולים להשקיע כאן", אמר. "ההשלכות יהיו כלכליות, מדיניות וביטחוניות".

אחת האמירות המרכזיות שלו נגעה לסיוע הביטחוני. עמנואל אמר כי אינו תומך בכך שמשלם המסים האמריקאי יממן כמעט עשירית מתקציב הביטחון של ישראל באמצעות הסיוע השנתי של 3.8 מיליארד דולר. עם זאת, הוא הסתייג מהרעיון שוושינגטון תכתיב לישראל אילו אמצעי לחימה מותר לה לרכוש. "ישראל יכולה לקנות כל מה שהיא רוצה", אמר, "אבל כמו בריטניה, גרמניה או יפן - במחיר מלא ובהתאם לאותם כללים".

המסר החריף ביותר הופנה כלפי הנעשה בגדה המערבית. עמנואל קרא להטיל סנקציות על מתנחלים המעורבים באלימות, על נבחרי ציבור המעודדים אותה, על חברות שבונות בהתנחלויות שלדבריו פוגעות באפשרות להגיע להסדר, ואף על בנקים וגופים פיננסיים המממנים בנייה כזו. הוא הבהיר כי מבחינתו "התנחלות בלתי חוקית" אינה רק הגדרה משפטית, אלא כל מה שפוגע ביכולת להגיע להסכם עתידי. לצד זאת הדגיש כי גם הפלסטינים אינם יכולים "לשבת בחיבוק ידיים ולצפות שארצות הברית תספק להם את ישראל", וכי גם עליהם למלא את חלקם.

עמנואל לא חסך ביקורת גם מהפלסטינים. הוא אמר כי הרשות הפלסטינית "מושחתת", וכי השחיתות שלה "הרסה את שאיפות העם הפלסטיני". לדבריו, גם אם "יהפכו מתג", הרשות לא תהיה מוכנה עכשיו - וגם לא בעוד שנתיים. הוא הזכיר את קמפ דייוויד בשנת 2000 ואת הצעת אהוד אולמרט ב-2007, וטען כי הפלסטינים לא רק דחו הצעות שהעניקו להם "98% ממה שיכלו לקבל", אלא גם השיבו עליהן באלימות. "אם זו התשובה ל-98% - איפה בדיוק אתה מצפה למצוא תמיכה פוליטית?" תהה.

במקום לחזור אל נוסחת שתי המדינות לבדה, עמנואל מבקש להעביר את מרכז הכובד למסגרת אזורית רחבה יותר - מה שהוא מכנה "פתרון 23 המדינות": ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב. לדבריו, האחריות להעמדת שותף פלסטיני אמין אינה יכולה להיות מוטלת על ישראל בלבד, אלא גם על הליגה הערבית. "לראשונה למדינות ערב יש אינטרס אמיתי ביציבות", אמר. "הן חלק מהכלכלה העולמית. אי אפשר להיות מרכז פיננסי כמו דובאי ולחיות באי-יציבות מתמדת." לדבריו, ישראל תוכל באמצעות מהלך כזה לצאת ממעמד של "מדינה מצורעת" ולהגיע לנורמליזציה עם 21 מדינות ערביות. "אתם רוצים ריבונות", אמר בהתייחסו לפלסטינים, "ישראל צריכה לקבל ביטחון. זו העסקה".

במהלך התדרוך התייחס גם לעתיד הברית המערבית והציג בקווים כלליים את התוכנית שיציג בברלין לנאט"ו. הוא קרא לעבור מתפיסה של "הגנה משותפת" ל"הרתעה קולקטיבית", להעביר משאבים לקו החזית החדש במזרח אירופה, לגבש מדיניות ברורה מול מתקפות "האזור האפור" - מחיתוך כבלי תקשורת ועד מתקפות חבלה - להפוך את אירופה לאחראית העיקרית להגנתה, ולהוביל השקעה משותפת של ארה"ב ואירופה בטכנולוגיות העתיד, בהן בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, רובוטיקה וכורים גרעיניים קטנים. מבחינתו, בעידן הזה ביטחון, כלכלה וטכנולוגיה כבר מתערבבים זה בזה.

עמנואל הרחיב גם על המשבר הפנימי בארצות הברית וטען כי מדיניות החוץ אינה יכולה להיות מנותקת ממצב החברה האמריקאית. לדבריו, "אי אפשר להגיע לחלום האמריקאי בלי לעבור דרך כיתה". הוא סיפר כי רצה בכלל להיות מחנך לגיל הרך, וכי הסיבה שהתמודד לראשות עיריית שיקגו הייתה הרצון להציל את מערכת החינוך הציבורית. הוא הזכיר כי הנהיג חובה שלכל בוגר תיכון תהיה תוכנית להמשך הדרך - קולג', הכשרה מקצועית או שירות צבאי - ואמר כי דמוקרטיה אמריקאית לא תוכל להיות יציבה אם המעמד הבינוני ימשיך להישחק. הוא קשר זאת גם לעלויות הדיור, לחוב הסטודנטים, ליוקר הבריאות ולתחושת האמריקאים שהחלום האמריקאי התרחק מהם.

עמנואל הסביר כי בחר להגיע לישראל דווקא עכשיו משום שלדבריו "לא מספיק לכתוב מאמר ב'ניו יורק טיימס'". הוא אמר כי אם אדם מבקש להנהיג את ארצות הברית ומאמין בברית עם ישראל, עליו לבוא לישראל, להציג את עמדותיו בפני ישראלים ולהשיב לשאלות קשות. "אני מאמין שצריך לומר את הדברים ישר, גם כשהם לא נעימים", אמר.

בסיום השיחה היה ברור כי עמנואל אינו מנהל ויכוח על עצם הברית בין ארצות הברית לישראל, אלא על התנאים שבהם תוכל להמשיך להתקיים. הוא אינו מצטרף למחנה המבקש לנתק את הקשר עם ישראל, אך גם אינו מוכן להמשיך במודל של תמיכה כמעט אוטומטית. אם אכן יתמודד לנשיאות, זהו ככל הנראה הקו שינסה למכור לבוחרים הדמוקרטים: תמיכה בישראל - אבל עם מחיר, עם תנאים ועם דרישה ברורה לשינוי כיוון. בעיניו, כך לפחות השתמע מהשיחה, זו הדרך להציל את הברית ההיסטורית בין שתי המדינות לפני שהשינויים הפוליטיים בארצות הברית יהפכו אותה לבלתי מובנת מאליה.

קרא את הכתבה המלאה במקור