הרב שואג בבכי: "אתה הקאפו; חתיכת אפס; איפה הילד?"

במרכז השיחה העמיד הרב יצחק פנגר את התובנה שכל עם ישראל הוא נשמה אחת בגופות נפרדים, ושכדי לבנות את בית המקדש בחוץ – עלינו לבנות ראשית את האהבה והחיבור הפנימי בינינו. כדי להמחיש את העומק של הערבות ההדדית והאחווה היהודית, הביא הרב סיפור מצמרר ומטלטל מימי השואה:

ערב השתלת כליה דחופה לבחור צעיר, לאחר מצוד ממושך אחר תורם מתאים, התקשר התורם המתאים היחיד שנמצא ואמר בבכי לאביו של החולה כי אינו יכול לתרום, כיוון שאביו מנע זאת ממנו בתוקף.

אבי החולה, שלא היה מוכן לוותר על חיי בנו, הגיע לבית אבי התורם וביקש רק דקה אחת להסביר את עצמו. כשהציץ האב מבעד לדלת, זיהה את המבקש וזעק לעברו בחימה: "אני זוכר אותך מאימהות אושוויץ! כשהייתי בן 14, הקצין הגרמני התעצבן על הבן שלי ופקד עליך – הקאפו – לקחת אותו לתאי הגזים. אתה לקחת אותו בידיים רועדות ומאז לא ראיתי אותו. נראה לך שאני אתן לבן שלי להציל את הבן שלך?!".

אבי החולה הביט בו בעיניים דומעות וענה ברוגע: "אתה צודק, זה הייתי אני. אבל תן לי לספר לך את החלק השני של הסיפור. באותו יום, כשלקחתי את הבן שלך, לא יכולתי להביא את עצמי לשלוח אותו למות. העליתי אותו בסתר לעליית הגג מעל הצריף שלי. אמרתי לו 'תתחבא פה, אם ה' ירצה תניצל'. בכל יום, במשך חודשים ארוכים, גנבתי מעט אוכל והעליתי לו עד שהרוסים שחררו את המחנה והוא ניצל. חיפשתי את משפחתו ולא מצאתי איש, אז אימצתי אותו וגידלתי אותו כבני. הבן שלי שזקוק כעת להשתלה – הוא הוא הבן שלך. והסיבה היחידה שהבן שלך נמצא מתאים להציל אותו, היא כי שניהם אחים".

הרב פנגר חתם את הסיפור במסר נוקב: "אנחנו אחים, כולנו נשמה אחת. רק כ שנבין שכל יהודי הוא אח שלנו ונפסיק את המלחמות הפנימיות בלב, נזכה לבניין בית המקדש".

את דבריו חתם הרב בקריאה נרגשת לאחדות ולבנייה פנימית שתביא לבניין בית המקדש: "כולנו נשמה אחת בגופות נפרדים. בואו נבנה את בית המקדש הפרטי שלנו בלב – אז יבנה בית המקדש בחוץ, בואו נכניס אהבה בלב, נפסיק את המלחמות שבפנים – ואז יפסיקו המלחמות שבחוץ. אם נקבל את עצמנו ואת אחרים כפי שהם, ה' יאהב אותנו וישיבנו אליו במהרה".

קרא את הכתבה המלאה במקור