התיכון החילוני שבוחר בהפרדה מגדרית: "לא פוליטיקלי קורקט, אבל אין רעשי רקע"

ליבוביץ-אשרף ציינה שהקמת בית הספר לוותה בחשדנות שהתפוגגה, ומשפחות שהתלבטו שלחו את בנותיהן ואחיות נרשמות בעקבות אחיותיהן: "כדי לשבור תקרות זכוכית, לא מספיק לעודד בנות. הפערים המגדריים אינם נובעים מהעדר כישרון, אלא מתחושת מסוגלות שהמרחב הזה מאפשר להן".

לדבריה, בנות מקבלות מגיל אפס מסרים עדינים ומרוסנים יותר מבנים: "במרחב של בנות בטוח ומוגן יש אפשרות לצנן רעשי רקע והן יכולות להיות עסוקות בלהיות עצמן". היא טוענת כי זהו מודל פדגוגיה חדשנית עם זווית מגדרית המגובה במחקר הבינלאומי. למודאגים מההפרדה היא מדגישה, "לא מדובר בחיים נפרדים, אלא מרחב שמאפשר לצמוח. זה לא שאין להן בנים בחיים. המרחב בבית הספר של בנות, אבל הן חיות עם בנים מחוץ לשעות הלימודים".

יום הלימודים נפתח בכל בוקר בכושר גופני בהתבסס על מחקרים במדעי המוח לפיהם כדי להגיע להישגים גבוהים לא מספיקה קוגניציה, אלא חשוב לשלב פעילות ספורטיבית. כדי להתמודד עם השורשים העמוקים של אי-השוויון, בית הספר עובד עם התלמידות על שתי מיומנויות יסוד כמו כושר ביטוי, עמידה מול קהל וההבנה שהן "יכולות להיות מי שהן רוצות".

יום בשבוע מתקיימת למידה חוץ בית ספרית במרחבי החיים, התלמידות מגיעות לקהילה לסדרת מנהיגות ודמוקרטיה, ביקור בכנסת ובבית המשפט העליון, נפגשות עם נשים מובילות בעסקים, משפט, אמנות, רפואה ותחומים נוספים כמודל לחיקוי: "אנחנו לא מדברות על פמיניזם, אלא מלמדות מיומנויות, עושות על ולא מדברות על. התלמידות לומדות חמש יחידות במגדר ועושות חקר על נושאים שונים".

שירי זלצבוך סיימה השנה את כיתה י"ב בבית הספר. היא ספרה שאמה עודדה אותה, אך היו שחששו במשפחה שלא תדע לתקשר בהמשך עם בנים: "מה שמייחד את בית ספר לבנות זו האווירה. כל אחת יכולה להיות מה שבא לה בקטע טוב, להגיד מה שהיא חושבת בלי שיפוטיות. יש לנו משהו משותף, לומדות אותו חומר באותו ראש ולכל אחת המקום שלה. בית הספר בנה אותי וחד משמעית הייתי חוזרת על אותו תהליך וכמובן ממליצה לבנות אחרות. זה נותן בוסט של ביטחון. לא הרגשנו בחסרונם של בנים בבית הספר. זו הייתה עובדה שיש רק בנות".

דנה זלצבוך, אימא של שירי, אמרה שבשניות הראשונות היה היסוס קל, אך הערכים במסגרת שקראה להעצמה של בנות, נראתה לדבריה, הכי מדהים שאפשר לבקש: "ענבר מאפשרת לכל תלמידה להתחנך על פי דרכה, מתאימה את הלימוד לטבע ולנטיות של הבנות וליכולות. זה לא פוליטיקלי קורקט להגיד, אבל אין רעשי רקע. התלמידות לא באות כדי להרשים, ליצור קשרים חברתיים. כך העצימו את הבנות וגרמו להן להיות אינדיבידואל, כל בת גיבשה זהות ופתחה ומודעות וקיבלו כלים שילוו אותם כל החיים. המודל הזה מאפשר לבנות לפתח את מלוא הפוטנציאל מבלי שיסיחו את דעתן ויפריע להן".

היא טוענת כי דווקא ההפרדה מפוגגת חסמים מגדריים ומאפשרת לבנות להישמע יותר: "יש להן יותר מקום להביא את עצמן. כשאין תחרותיות בשלבים המוקדמים של החיים, הבנות מקבלות חיזוק לזהות שלהן וביטחון בלי להרגיש שפוגעים להן בביטחון או מסרסים אותן".

לגבי מפגש עם בנים והביקורת על הטענה שהחינוך בהפרדה עלול להוביל לפגיעה במפגשים של הבנות עם גברים בעתיד, אומרת דנה כי "בענבר הבנות קיבלו ביטחון וכלים שלא יקבלו במסגרות אחרות, ויתקשרו עם גברים בצורה מופלאה".

דנה ציינה שבתה שירי לא נעדרה אפילו יום אחד בכל שש שנות לימודיה בענבר: "משווים את בית הספר לעולם החרדי כאילו זה נחות, אבל זה ממש לא נכון. הבנות רק נבנות פה. אני לא מכירה מסגרת חינוכית אחרת שבה המנהלת והמורים מתייחסים לבית הספר כאל הייעוד שלהם בחיים, באים לחנך ולהעמיד דור לעשות שליחות".

גם שיה עפאים, בוגרת המחזור הראשון של ענבר, מסיימת בימים אלה שנת שירות במושב צפרירים: "גדלתי בסביבה פמיניסטית, המשפחה מאוד תמכה. תמיד שאלו אותי האם חסרים בנים, ואני משיבה שלא. בית הספר לא נגד שנפגוש בנים, אלא שבסביבת הלמידה עדיף בנפרד. יש תנועות נוער ובנים ששמרתי איתם על קשר". שיה טענה כי התוצאות בענבר הוכיחו שבנות מקבלות ציונים גבוהים כשהן לומדות בנפרד: "בענבר בנות יכולות לשאול, להתעניין ולהתמקד בלמידה".

קרא את הכתבה המלאה במקור