התפרצות האבולה מסלימה: 600 מתים וחשש להתפשטות

היעדר חיסון מתאים מגביל את היכולת להשתמש באסטרטגיית "חיסון טבעת", שבה מחסנים במהירות את כל מי שהיה במגע עם חולה ואת המגעים של אותם אנשים. בהתפרצויות קודמות של נגיף זאיר סייעה השיטה לקטוע שרשראות הדבקה. בהתפרצות הנוכחית נבחנים חיסונים וטיפולים ניסיוניים, אבל הם עדיין אינם זמינים בהיקף הנדרש.

אבולה עוברת במגע ישיר עם דם או נוזלי גוף של אדם חולה או מת. ההדבקה יכולה להתרחש במהלך טיפול רפואי ללא אמצעי מיגון, בבית כשבני משפחה מטפלים בחולה, או במהלך טקסי קבורה שבהם נוגעים בגופה. אדם שנדבק אינו נחשב מדבק לפני הופעת התסמינים.

המחלה מתחילה בדרך כלל בחום, חולשה קשה, כאבי שרירים, כאבי ראש וכאב גרון. בהמשך עלולים להתפתח הקאות, שלשולים, כאבי בטן, פריחה ופגיעה בתפקודי הכבד והכליות. דימום חיצוני אינו מופיע בכל החולים, למרות הדימוי המזוהה עם המחלה.

הטיפול מבוסס במידה רבה על מתן נוזלים, תיקון מלחים, תמיכה בלחץ הדם, חמצן וטיפול בזיהומים נלווים. ככל שהטיפול מתחיל מוקדם יותר, כך עולים סיכויי ההישרדות. האתגר הוא להביא את החולים למרכז רפואי במהירות ולבודד אותם בלי ליצור פחד שיגרום לקהילות להסתיר תסמינים.

המאבק בהתפרצות מסתבך גם בשל חוסר אמון ברשויות ובצוותים רפואיים. במהלך התפרצויות קודמות הופצו שמועות שלפיהן הנגיף הומצא או שהטיפול עצמו גורם למוות. צוותי הסברה מקומיים מנסים לעבוד עם מנהיגי קהילות, אנשי דת ומחלימים כדי לעודד דיווח מוקדם ושיתוף פעולה.

עובדי בריאות נמצאים בסיכון מוגבר. מחסור בכפפות, חליפות מגן, חומרי חיטוי וציוד לבידוד עלול להפוך מרפאה למוקד הדבקה. שביתות של עובדי בריאות ועיכובים בתשלום שכר פוגעים אף הם ביכולת לעקוב אחר חולים ולתחזק מרכזי טיפול.

תנועת האוכלוסייה בין קונגו למדינות השכנות מחייבת מעקב גם במעברי הגבול. הרשויות באוגנדה ובמדינות נוספות הגבירו בדיקות של נוסעים והדרכת צוותים רפואיים. בדיקות חום לבדן אינן יכולות לזהות אדם בתקופת הדגירה, ולכן נדרש גם תשאול על מגע עם חולים ועל שהייה באזורי ההתפרצות. בישראל כזכור אושפזו שני ישראלים בחשד לאבולה לאחר ששבו מקונגו, אולם הבדיקות הראו שהם אינם נגועים בנגיף הקטלני. לא אובחן עד כה מקרה מאומת של אבולה בארץ.

קרא את הכתבה המלאה במקור