וולט לא גנבה לקוחות - סיבוס הייתה תמימה מספיק כדי לתת לה אותם במתנה

"וולט ישבה בצומת שרואה את שוק ההסעדה המוסדי מבפנים", הוא מסביר. "מי שיושב שש שנים בצומת של ביקוש מוסדי מפיק מודל שוק מדויק, המכויל על מיליוני עסקאות אמת, ואינו צריך לגנוב קבצים".

למאבק הצטרפה גם תן ביס, שהגישה תלונה לרשות התחרות. לטענתה, שיתוף הפעולה הממושך בין וולט לסיבוס העניק לוולט גישה למידע על פעילות השוק, בתי העסק ודפוסי השימוש של הלקוחות. הסוגיה צפויה להיבחן בידי הרשות, שתידרש לקבוע אם היתרון שצברה וולט היה תוצאה טבעית של ההתקשרות המסחרית, או שמא נוצרה פגיעה בתחרות.

אזולאי סבור כי עצם הגשת התלונה מעידה על החשש הרחב יותר בשוק. "תן ביס הבינה שוולט אינה סתם חברת משלוחים, אלא מכונת למידה ונתונים שצברה כוח עצום בחסות סיבוס, והופכת כעת לאיום על השוק כולו".

לדבריו, גם התגובה של סיבוס היא הטעות הגרועה ביותר עבור חברת פלטפורמה ומהווה הורדה עצמית בדרגה. "סיבוס פיי הוא פתרון מרשים במבט ראשון, אבל בשורה התחתונה הוא ממיר את סיבוס מיריבה שוות ערך לתשתית שרק מעבירה כסף. כרטיס רואה סכום, פלטפורמה רואה כוונה".

הכרטיס עשוי לאפשר לסיבוס לשמר מעסיקים שמעוניינים להעניק לעובדים חופש בחירה, אך לדבריו, בכל עסקה שתתבצע דרך אפליקציית וולט, המידע המפורט על ההזמנה יישאר בעיקר בידיה. "כל עסקת שימור מזרימה לוולט עוד שורה של התנהגות, ולסיבוס רק שורה של סכום".

גם שורת הסכום שמקבלת סיבוס מוגבלת יחסית. לדברי אזולאי, הכרטיס מוגדר ככרטיס נטען בחיוב מיידי, ולכן העמלה הצולבת עליו מפוקחת ונמוכה - תקרה של 0.3% (או 0.5% בסיווג החלופי). בחישוב שהוא מציג, בארוחה של 50 שקל תקרת ההכנסה של צד ההנפקה, כאל וסיבוס יחד, עומדת על כ-15 אגורות בלבד. "כל מיליארד שקל שיעברו בסיבוס פיי שווים לסיבוס ולכאל יחד כ-3 מיליון שקל בשנה במקרה הטוב, עוד לפני עלויות תפעול וחלוקת ההכנסות".

"בסופו של דבר", הוא מסכם, "מעל הכל עלינו לזכור דבר אחד: הקרב מוכרע על ידי העובד הרעב ב-12:30 בצהריים עם שבע דקות פנויות, שם המנצח הוא מי שמצמצם חיכוך. וולט בנתה את המוצר שלה סביב האמת הזו, ואילו סיבוס מאלצת את העובד לעשות שיעורי בית ולהנפיק, להזין ולתחזק כרטיס נוסף. ההיסטוריה הצרכנית מוכיחה שמאמץ למען חופש כמעט מעולם לא ניצח נוחות מיידית".

קרא את הכתבה המלאה במקור