זהבה שאול הובאה למנוחות: "מודה לאלוהים שזכית לראות את אורון חוזר הביתה"

"בכל פעם שאמרת את זה הייתי על סף דמעות". אופק שאול בהלוויית אימובנה השני אופק, הוסיף: "כשהייתי בהתלבטויות ומחשבות עם עצמי, מה אעשה עם חיי, תקופה לא קצרה, היית דואגת להזכיר לי - אופק, אני הגב שלך. כל מה שאתה צריך ורוצה, רק תגיד לי. ובכל פעם שהיית אומרת את זה, הייתי על סף דמעות. כי לא היה לי לב לבקש ממך כלום, אימא. רק רציתי שיהיה לך טוב, רציתי לחסוך ממך רגעים פחות נעימים, שתשמחי כל יום מחדש. אני אתגעגע לכל כך הרבה רגעים איתך".

"לא הגיע לך את כל מה שהיית צריכה להתמודד איתו, עם המחלה, עם אורון, עם אבא", הוסיף אופק. "כל אלו דברים שפשוט לא הגיע לך לעבור. כאב לי בלב שאת צריכה לחוות את זה. אבל אף פעם לא נתת לי את התחושה הזו. זו החוזקה שלך וזו הגדולה שלך. ראיתי את זה בכל פרק ופרק בספר חייך. לפני 20 שנה, כשהרופאים אמרו שלא יהיה לך סיכוי לצאת מהמחלה. וכשהצלחת, היה הלם אמיתי. קראו לך נס רפואי. אבל ידענו שזה משמיים".

"אני מקווה שאת במקום טוב עכשיו יחד עם אבא ואורון וכל האהובים שלך", אמר עוד. "אם הלכת מאיתנו, אז לפחות שתהיי במקום טוב יחד איתם. תחסרי לכולנו מאוד, ואני לעולם לא אפסיק לאהוב ולהתגעגע. את תהיי איתי בכל צעד וצעד בחיי. אני אוהב אותך, אימא. אנחנו אוהבים אותך".

ב-20 ביולי 2014, במהלך קרב סג'עייה במבצע "צוק איתן", נפגע נגמ"ש M-113 שבו נסע מירי טיל נ"ט. באירוע הקשה נהרגו שישה חיילים נוספים, ושאול הוגדר כחלל שמקום קבורתו לא נודע לאחר שגופתו נחטפה בידי חמאס והוחזקה כקלף מיקוח.

ב-18 בינואר 2025, במהלך המלחמה, חולצה גופתו של אורון מרצועת עזה בפעילות משותפת של צה"ל והשב"כ שנשאה את השם "מבצע שובו בידינו". החילוץ הוביל לסגירת מעגל עבור המשפחה לאחר שנות ההמתנה הארוכות.

קרא את הכתבה המלאה במקור