אנו מתקרבים לרגעי ההכרעה של המונדיאל, המסתמן כאחד המוצלחים בהיסטוריה. נחשול של רגשות מתפרץ מכל כדור שמרעיד את הרשת. החידושים הטכנולוגיים מאפשרים כיום ביתר קלות לשופט הווידיאו…
אנו מתקרבים לרגעי ההכרעה של המונדיאל, המסתמן כאחד המוצלחים בהיסטוריה. נחשול של רגשות מתפרץ מכל כדור שמרעיד את הרשת. החידושים הטכנולוגיים מאפשרים כיום ביתר קלות לשופט הווידיאו (VAR) להכריע מי חצה קו ומי מצוי בנבדל, כך שסוגייה זו, שבעבר הייתה סלע מחלוקת מרכזי בשיפוט, הפכה לרכיב טכני במשחק.
אך בחיים עצמם, בטח ובטח בחייה של סוכנות מודיעין בעלת יכולות דרקוניות האמונה על ביטחוננו, חציית קו הנבדל איננה מזוהה במצלמות ה-VAR, אם בכלל ניתנת לזיהוי נוכח מאפייני פעילותו החשאיים של הארגון. ועם זאת, בעין בלתי מזוינת ונוכח התפתחויות מדאיגות, מתעוררות שאלות לגבי גבולות הגזרה של השב"כ והעומד בראשו, שניכר כי נמצא באופסייד.
דווקא בסוכנות המודיעין הרגישה והחשובה בישראל, הנוגעת בחיי היומיום של כולנו ופועלת תחת האתוס "מגן ולא יראה", הציפייה היא כי עמוד השדרה התרבותי, הארגוני, האתי והערכי של שב"כ ייוותר יציב כסלע מול רוחות השעה. אך במעשיו של זיני, כפי המתפרסם חדשות לבקרים ובקצב מסחרר, מתעוררים שורה של קשיים אתיים, משפטיים, תפקודיים ונורמטיביים, המעוררים סימני שאלה רבים. לצד שורת פרשיות תמוהות (דוגמת מכתב רעייתו לנשות עובדי הארגון, שינוי חריף בעמדת הארגון המסורתית כנגד חוק מוות למחבלים, שחיקת העיסוק בטרור היהודי ועוד), מתעורר לו אתגר מהותי כפול נוסף: הראשון, חיכוך מכוון ומתמשך עם אגף הייעוץ המשפטי ("כלי עזר", כהגדרתו), תוך מידור אנשיו מדיונים קריטיים בארגון ובכנסת. השני, מעורבות גוברת בעולם התקשורת, כולל פגישה עם עיתונאי שהינו מקורבו של נתניהו, מופע שיש בו כשלעצמו טעם לפגם בצל המלצת שב"כ חסרת התקדים לקדם חקירה מקיפה בשאלת הדלפת מועד התקיפה באיראן.
קו אפל מחבר בין יוזמות אלו, המעידות על קושי מהותי בהפנמת עקרון יסוד בדמוקרטיה: עוצמתו של ארגון ביטחון אינה נמדדת רק ביכולותיו האופרטיביות, אלא גם בנכונותו לרסן את עצמו ולפעול תחת גבולות ברורים של סמכות, פיקוח ובקרה. דווקא משום שהשב"כ מחזיק בסמכויות חריגות ובכלים שאין לאף גוף אחר, עליו להיות מחויב שבעתיים למנגנונים המבטיחים כי הכוח יופעל במידתיות, תחת כללי המשחק המוכרים ותוך הקפדה על טוהר מידות. באופן דומה, קביעתו של ראש השב"כ לפיה עיסוק בזכויות אדם הינו "קשקוש בלבוש", מעוררת קושי של ממש ביחס להבנתו את סביבת העבודה של הארגון והאילוצים המושתים עליו במדינה דמוקרטית.
הנכונות של זיני לקדם חקירה כנגד גופי תקשורת, ותוך פגיעה קשה בחיסיון העיתונאי, מהווה צעד אחד הרסני יותר מדי, שמגיע בעיתוי אומלל במיוחד עם התקיפה הפיזית על מערכות חדשות 12 ועיתון "הארץ". כך מוצא עצמו השב"כ, שלא בטובתו, כשותף במערכה לשינוי פני התקשורת בישראל, ערב בחירות. התמונה הקודרת מתחברת לגישתו לפיה הנאמנות לדרג הנבחר גוברת על כל שיקול אחר.
בנסיבות אלו נכון להמשיך את הדיון הציבורי הנוקב בשאלת התאמתו של זיני לתפקיד הרגיש, שבו הוא נושא מזה תקופה. וזהו גם בדיוק תפקידה של התקשורת, המותקפת חדשות לבקרים: להיוותר אמיצה וביקורתית ולהבטיח כי הארגון רב העוצמה לא יחצה את הקווים ויימצא בנבדל. אחרי הבחירות, המסר חייב להיות חד וברור: משרת ציבור בתפקיד ממשלתי המפר את חובת האמונים למדינה, החורג מסמכותו ופועל באופן בלתי ממלכתי - יודח מתפקידו.
קרא את הכתבה המלאה במקור
