השופט איתי כרמי דחה השבוע בקשה של אב להטיל קנסות כספיים על אם בגין הפרת זמני שהות, תוך שהוא מבהיר כי כלי האכיפה הפליליים והדרקוניים של פקודת ביזיון בית המשפט אינם הדרך לטפל ב"שבר" המשפחתי, וכי הטלת קנסות רק תלבה את אש המחלוקת. הצדדים, הורים לילד בן 8, נפרדו לפני 6 שנים ומאז מנהלים מסכת ארוכה וסבוכה של הליכים משפטיים. בשיאו של הסכסוך, בעודם ממתינים לפסק דין בארבע תובענות שונות, הגיש האב בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. האב טען כי האם מערימה קשיים שיטתיים, מונעת קשר טלפוני רציף ומסיתה נגדו את הילד, אפילו כשהוא חוזר מחופשות משירות מילואים ארוך. מנגד, האם הכחישה לחלוטין את טענות הניכור ההורי וטענה כי האב הוא זה שלא פעם לא מימש את זמני השהות, ובמיוחד בתקופות המילואים, מבלי להעמיד חלופה. היא הסבירה את אי-קיום המפגשים הספציפיים בנסיבות רפואיות של הילד, וטענה כי הוא עצמו מגלה לעיתים התנגדות להגיע אל אביו נוכח "גישתו הנוקשה" של האב.
הצדדים, הורים לילד בן 8, נפרדו לפני 6 שנים ומאז מנהלים מסכת ארוכה וסבוכה של הליכים משפטיים/ShutterStockכבר בפתח הדברים הזכיר השופט החלטה קודמת שנתן בתיק, שבה מתח ביקורת חריפה לא רק על בני הזוג, אלא גם על המייצגים שלהם: "במקום בו רף העוינות כה גבוה ולצערי אינו נחלת בעלי הדין בלבד... אלא אף עורכי הדין אינם מצליחים לרתום עצמם לטובת העניין באופן כן ותם לב, ולהתעלות מעבר למאבק המשפטי". בפסק דינו, ניתח השופט כרמי באריכות את חוסר התאמתו של הליך הביזיון לעולם העדין של יחסי הורים וילדים. מהראיות עלה כי גם האב לא תמיד דייק בשמירה על הזמנים, ובמקרה אחד אף החזיר את הילד המאוכזב לאמו למרות שהילד ביקש להישאר ללון עמו. במקרה אחר, טענות האב להפרות התבררו כזמן שבו הילד בכלל שהה עם אמו בחו"ל במהלך החופש הגדול. "אני סבור כי ההליך המשפטי איבד מתכליתו לשמש אמצעי ליישוב מחלוקת והפך לחלק אינהרנטי בה". קבע השופט בצער. עוד הוסיף כי "הצדדים אינם שותפים לתהליך שנועד ליישם שגרה בריאה, שקטה ויציבה, אלא חולקים צורך בהכרעה, תיקוף הצדק הסובייקטיבי וניצחון שבצדו שליטה". הוא הוסיף ותיאר את המחיר הכבד שמשלם הילד: "כל אחד מההורים בוחן את התנהלותו בראי כוונותיו הטובות ואת התנהלות ההורה האחר בראי התוצאה והכל על גבו הצעיר של הקטין ובשם טובתו בראייתם הפנימית, העומדת בניגוד גמור לטובתו החיצונית".
