מבחינת ירושלים, זאת לא הייתה מחלוקת טכנית על סעיף כזה או אחר בהסכם, אלא פגיעה במנוף המדיני המרכזי שהיה אמור לקשור בין שתי הזירות. אם סעודיה תקבל מראש את אחת התמורות האסטרטגיות…
מבחינת ירושלים, זאת לא הייתה מחלוקת טכנית על סעיף כזה או אחר בהסכם, אלא פגיעה במנוף המדיני המרכזי שהיה אמור לקשור בין שתי הזירות. אם סעודיה תקבל מראש את אחת התמורות האסטרטגיות החשובות ביותר שביקשה מארצות הברית, קשה לראות מה עוד יוכל הממשל להציע לה בהמשך כדי לשכנע אותה להתקדם לעבר יחסים רשמיים עם ישראל.
הודעת טראמפ נועדה לתקן בדיוק את הרושם הזה. בבת אחת הופיעו שני תנאים שלא עמדו במרכז ההודעה הרשמית יום קודם: איסור על העשרת אורניום וקישור מפורש בין פרויקט הגרעין לבין הסכמי אברהם.
שתי הסוגיות האלה כבר עמדו במוקד הביקורת בישראל, בקונגרס ובקרב מומחים לאי-הפצת נשק גרעיני, ולכן קשה לנתק את נוסח ההודעה מן הלחץ שהתפתח סביב העסקה כמעט מיד לאחר החתימה.
במהלך היממה שלאחר ההכרזה התקיימו מגעים אינטנסיביים עם הממשל, שנועדו למנוע מצב שבו ישראל תישאר מחוץ למסגרת המדינית החדשה.
הבית הלבן לא אישר שהודעת טראמפ נולדה בעקבות לחץ ישראלי, ואין די מידע כדי לקבוע זאת בוודאות. אבל השתלשלות האירועים ברורה: ההסכם הוצג, הביקורת גברה, ואז הנשיא קבע בפומבי אילו תנאים, לשיטתו, אמורים לחול עליו.
נראה שטראמפ ביקש להתמודד באותה הודעה עם כמה בעיות שנוצרו במקביל. בישראל נטען כי וושינגטון מעניקה לסעודיה תמורה כבדה בלי לקבל בתמורה נורמליזציה.
בקונגרס עלו שאלות בדבר האפשרות שההסכם אינו כולל את "תקן הזהב", כלומר ויתור סעודי מפורש על העשרת אורניום.
ובזירה האזורית התחיל להתבסס הרושם שסעודיה תוכל לזכות בתוכנית גרעין אמריקנית גם בלי לשנות את יחסיה עם ישראל.
הפוסט של טראמפ ניסה לסגור את כל הפרצות האלה בבת אחת, לפחות במישור המדיני וההצהרתי.
מבחינת ישראל, מדובר לכל היותר בבלימת נזק. עד פרסום ההודעה נראה היה שהגרעין והנורמליזציה נותקו זה מזה.
טראמפ חיבר ביניהם מחדש והחזיר את ישראל אל תוך החשבון האמריקני, אך לא קידם אותה בפועל לעבר הסכם עם סעודיה.
ירושלים הצליחה, ככל הנראה, למנוע מצב שבו אחת התמורות המרכזיות לריאד ניתנת מראש; היא עדיין לא קיבלה כל סימן לכך שהסעודים מוכנים לשלם את המחיר המדיני שנלווה לנורמליזציה.
ההליך עצמו גם רחוק מסיום. הסכם גרעין אמריקני מן הסוג הזה צפוי לעבור בחינה בקונגרס, ושם כבר הושמעו הסתייגויות מן העובדה שלא פורסמה התחייבות סעודית ברורה לוותר על העשרת אורניום.
גם מבחינה זו היה לטראמפ אינטרס להציג עמדה קשוחה יותר, כדי להבהיר שהעסקה כפופה לתנאים ושאינה מעניקה לסעודיה הרשאה פתוחה לפתח את מלוא היכולות הגרעיניות שבהן היא מעוניינת.
אלא שהצד החשוב ביותר במשוואה עדיין שותק. סעודיה לא מסרה עד כה תגובה שממנה ניתן להבין כי היא מקבלת את התנאי שטראמפ הציב.
הנשיא האמריקני יכול להתנות את אישור ההסכם בהצטרפות להסכמי אברהם, אך הוא אינו יכול להניח שמוחמד בן סלמאן יסכים לכך, בוודאי לא בלי תמורה נוספת בזירה הפלסטינית.
העמדה הסעודית הפומבית בחודשים האחרונים הייתה עקבית. ריאד דורשת התקדמות ממשית בסוגיה הפלסטינית כתנאי לנורמליזציה עם ישראל, ועד כה אין אינדיקציה לכך שהדרישה הזאת הוסרה.
גם לאחר הודעת טראמפ לא הופיע סימן לכך שהסעודים רואים בנורמליזציה מהלך קרוב או שהם מוכנים לקבל את התנאים החדשים שהוצגו מוושינגטון.
החזרת ישראל אל תוך ההסכם אינה מעידה, כשלעצמה, על התקרבות בין ירושלים לריאד.
המכשול הפוליטי נשאר אפוא במקומו. סעודיה מבקשת הישג משמעותי בזירה הפלסטינית, ואילו ממשלת ישראל אינה מאותתת על נכונות לצעד שיספק אותו.
טראמפ חיזק מחדש את הקשר בין תוכנית הגרעין לבין הנורמליזציה, אך הוא לא פתר את המחלוקת שמנעה עד כה את חתימת ההסכם המדיני.
גם שאלת העשרת האורניום נותרה פתוחה. טראמפ כתב שלא תהיה העשרה, אך נוסח ההסכם האמריקני-סעודי, ככל הידוע, אינו כולל ויתור סעודי חד-משמעי על האפשרות הזאת.
בהסכם עם איחוד האמירויות נכללה התחייבות מפורשת לוותר על העשרה ועל עיבוד מחדש. אם כך הוא גם במקרה הסעודי, קיים פער בין הצהרת הנשיא לבין התנאים שנכללו במסמך.
השאלה הזאת אינה עניין משפטי צר. היא נוגעת לליבת החשש הביטחוני מפני התוכנית הסעודית.
כל עוד נוסח ההסכם לא ייחשף במלואו לקונגרס, אי אפשר לדעת אם טראמפ שינה את התנאים שנחתמו, קבע כיצד ייושמו או הסתפק במסר פוליטי שנועד להרגיע את הביקורת.
גם מנגנוני הפיקוח הבינלאומיים על התוכנית טרם הובהרו במלואם, והם צפויים לעמוד במרכז הדיון הפוליטי והביטחוני שיתפתח סביב ההסכם.
עצם התערבותו של טראמפ מלמדת שהמסר הראשוני שיצא מן הממשל לא שירת אותו.
לישראל הוא ביקש להבהיר שהגרעין עדיין קשור לנורמליזציה; לקונגרס הוא שלח התחייבות שלא תותר העשרה; ולריאד הוא הזכיר שהדרך לפרויקט גרעין בחסות אמריקנית אינה מסתיימת בחתימה שכבר הושגה. משום כך, חשיבותו של הפוסט עשויה להתברר כגדולה מזו של טקס החתימה.
הוא אינו מקרב בהכרח הסכם שלום ואינו מלמד שסעודיה עומדת להצטרף להסכמי אברהם. הוא כן חושף שעסקה שנראתה סגורה רק יום קודם עדיין נתונה למאבק על תנאיה, על פירושה ועל התמורה שתידרש מסעודיה. החתימה לא סיימה את המשא ומתן. היא רק העבירה אותו מן החדרים הסגורים אל הפומבי.
קרא את הכתבה המלאה במקור
