יהודי ארמניה מקווים שההכרה הישראלית ברצח העם תזניק את היחסים בין שתי המדינות

ייתכן שהמכשולים הללו מתחילים להיעלם. בשנה שעברה, בוושינגטון, חתמו אזרבייג'ן, שרוב אוכלוסייתה מוסלמית, וארמניה, שרוב אוכלוסייתה נוצרית, על הסכם שלום בעידודו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, מהלך שזכה לשבחים מצד מנהיגים יהודים בשתי המדינות. וב־29 ביוני אישרה ממשלת ישראל פה אחד החלטה המכירה ברצח העם של 1915. ההכרזה עוברת כעת למליאת הכנסת, שם, למרות מאמצי שדלנות אינטנסיביים מצד טורקיה ואזרבייג'ן, היא צפויה לזכות באישור, ובכך תהפוך ישראל למדינה ה־36 שעושה זאת.

"הקהילה היהודית כאן שמחה שישראל סוף סוף הכירה ברצח העם הזה", אמר טרובקין . "כל יהודי שמכבד את עצמו יודע מה קרה לארמנים, אם כי כמובן ארמנים רבים שואלים: 'למה רק עכשיו?' הכול פוליטיקה". קרפטיאן הוסיף: "כולם מבינים שלשני העמים שלנו יש מורשת דומה וגורל דומה. אי אפשר לדבר על השואה בלי לדבר גם על רצח העם הארמני. אם אנחנו לומדים על האחד, עלינו ללמוד גם על האחר".

טורקיה ובעלת בריתה אזרבייג'ן גינו מיד את הצבעת הממשלה. הרב הראשי של הקהילה האשכנזית בבאקו, שניאור סגל, כבר קרא לישראל לחזור בה לאלתר.

תגובתו של ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן הייתה קרירה. ברומזו כי ישראל מונעת משיקולים גיאופוליטיים בלבד, אמר לכתבים ביום שבו הוכרז השינוי: "אנו מאמינים כי הימנעות מכניסה לסוגיית הפיכתו של רצח העם הארמני לכלי נשק פוליטי היא אינטרס של הרפובליקה של ארמניה. לכן איננו רואים כל צורך בתגובה". גורמים חיצוניים נוספים נראים כמי שמקרבים בין ירוואן לירושלים.

בסוף החודש שעבר התכנסו כ־350 נשים המייצגות את הסתדרות העובדים הישראלית במסעדת Megerian Carpet בירוואן לציון היום הבינלאומי לנשים בדיפלומטיה. באירוע בוצעו שירים פופולריים בעברית על ידי הזמרת הגאורגית הבולטת קריסטי ג'פארידזה, לצד מופע של מוזיקה וריקודים ארמניים מסורתיים.

ביקור ההסתדרות, המשלחת הישראלית הגדולה ביותר שביקרה בארמניה זה שנים, אורגן בסיוע Israeli House , ארגון לא ממשלתי שבסיסו בירושלים. הרשת, שהוקמה ב־2012 על ידי בכיר הסוכנות היהודית לשעבר איציק משה, מקדמת תרבות ועסקים ישראליים וכיום פועלת ב־30 מדינות, בהן אזרבייג'ן וטורקיה.

משה, המכהן גם כנשיא לשכת המסחר ישראל־גאורגיה, אמר כי Israeli House יפתח את הסניף הבא שלו בארמניה במהלך אוגוסט או ספטמבר.

מי שמסייע למשה הוא אנדרניק אראקליאן, יועץ חינוכי באוניברסיטה הפוליטכנית הלאומית של ירוואן, אף שמיקום מדויק טרם נקבע. לדבריו, במתכונתו הסופית עשוי Israeli House לכלול מרכז עסקים שיציג את התיירות הישראלית וכן חידושים בתחומי החקלאות והרפואה.

"אני רואה ב־Israeli House צעד תרבותי ראשון לחיזוק הקשרים בין שני העמים שלנו. השאר תלוי בפוליטיקאים ובדיפלומטים", אמר אראקליאן, בן 36, נוצרי שחי ארבע שנים בגלנדייל שבקליפורניה, פרבר של לוס אנג'לס שבו אוכלוסייה ארמנית גדולה.

"זה הזמן הטוב ביותר למדינות שלנו להתקרב", אמר אראקליאן, תוך שהוא מכיר בכך ש"מיעוט קטן" מהארמנים מחזיק בדעות אנטישמיות. "גורמים רבים כאן מטילים ספק בעיתוי של ההכרה הזאת ברצח העם וקוראים לה תמרון פוליטי. אבל כשהצעת ההחלטה תהפוך להחלטה רשמית בכנסת, הארמנים יראו שזה לא היה זיוף".

מרינה קוזלינר, פעילה קהילתית שניהלה במשך שנים קמפיין למען ההכרה הזאת, אמרה כי התגובות בקרב כ־10,000 היהודים והנוצרים הארמנים החיים בישראל היו מעורבות.

"מצד אחד, יש שמחה אמיתית. הקהילה שלנו חיכתה לכך עשרות שנים", אמרה קוזלינר, בת לאב יהודי ולאם ארמנית אתאיסטית, המתגוררת בבת ים, מדרום לתל אביב. "מצד שני, רבים מרגישים שזה הגיע ברגע פוליטי לא נכון. בגלל זה, דבר שהיה צריך להיות החלטה מוסרית הפך לכלי פוליטי, וזה גרע חלק מהשמחה".

היא הוסיפה: "ובכל זאת, אני מעדיפה להביט קדימה. ארמניה עושה מאמצים אמיתיים להתקדם לעבר שלום ולנרמל את יחסיה עם שכנותיה, כולל אזרבייג'ן. זה נותן לרבים מאיתנו תקווה לעתיד יציב יותר באזור".

למעשה, באותו יום שבו טרובקין וחבריו חגגו את ארוחת השבת שלהם בירוואן, קיבל נרק מקרטצ'יאן, שגריר ארמניה בארצות הברית, את הפילנתרופית הפרו־ישראלית הבולטת ותומכת טראמפ מרים אדלסון בוושינגטון.

"קיימנו שיחה מעניינת ומהותית על סדר היום של יחסי ארמניה־ארצות הברית, הזדמנויות השקעה בארמניה והמורשת ההיסטורית והתרבותית העשירה של המדינה", כתב מקרטצ'יאן בפייסבוק, והוסיף: "גברת אדלסון הביעה עניין רב בבחינת האפשרות לבקר בארמניה".

אריק הקופיאן, פרשן פוליטי שבנה את הקריירה שלו בייעוץ למועמדים דמוקרטים בדרום קליפורניה, אמר כי פגישה כזאת "לא הייתה יכולה להתרחש לפני כמה חודשים".

אבל בכל הנוגע ליחסי ארמניה־ישראל, לדבריו, חשוב לבחון את הכרזת ההכרה מירושלים בפרספקטיבה ארוכת טווח. "אני בטוח מאוד שבמהלך עשר או 15 השנים הקרובות נראה היפוך, שבו לישראל יהיו יחסים טובים בהרבה עם ארמניה ויחסים בעייתיים יותר עם אזרבייג'ן", אמר הקופיאן. "אני רואה את היחסים משתפרים, בעיקר משום שהיחסים בין טורקיה לישראל מידרדרים, ואילו יחסיה של ישראל עם אזרבייג'ן הם עסקיים לחלוטין: נפט תמורת נשק וגישה לאיראן".

ואם וכאשר יקרוס המשטר האסלאמיסטי באיראן, חשיבותה האסטרטגית של אזרבייג'ן לישראל תפחת, ואילו זו של ארמניה תגדל. ראשית, ציין הקופיאן, כלכלת ארמניה משגשגת. ב־2018 עמד התוצר לנפש על כ־4,500 דולר; השנה הוא צפוי לעבור את רף 10,000 הדולר, בין היתר בזכות נוכחותן של ענקיות טכנולוגיית מידע ובהן AMD, Synopsys ו־Nvidia. "חברות IT ישראליות כבר נמצאות כאן, ומוקמים מרכזי נתונים", אמר. "אי אפשר להיות בעסקי ה־IT באזור הזה בלי לקיים יחסים עם ישראל".

בינתיים, החיים היהודיים משתרשים בארמניה, במידה רבה הודות למאמציהם של טרובקין וחבריו ברשת Yerevan Jewish Home.

גולדשמידט, אמנית הנוף המקועקעת עם הכלבה, נולדה וגדלה בסראטוב, עיר גדולה מדרום־מזרח למוסקבה. היא עזבה את רוסיה ב־2023, כשנה לאחר שזו תקפה את אוקראינה. "כשהכול התחיל, שיתפתי את דעותיי ואמרתי לכולם מה אני חושבת. בסופו של דבר נאלצתי לעזוב; אחרת הייתי מגיעה לכלא", אמרה הצעירה, שעברה לברלין ולאחר מכן בילתה ארבע שנים בלימסול ובניקוסיה עם בן זוגה הקפריסאי לשעבר. כיום היא נמצאת בארמניה זה שישה חודשים, עונדת בגאווה שרשרת עם מגן דוד ורוצה לפתוח כאן גלריה לאמנות.

קרפטיאן, שבילה לאחרונה סמסטר במכון האירופי ללימודי יהדות בשוודיה, רואה עתיד ליהדות הליברלית בקרב המהגרים החדשים לארמניה.

"היהודים כאן אינם יכולים להזדהות עם אורח החיים האורתודוקסי. הם אוהבים את החופש שלהם ואינם רגילים לישיבה נפרדת של גברים ונשים", אמר. קרפטיאן סיפר כי שוחח על פרויקטים משותפים עם הרב גרשון בורשטיין, שמנהיג מאז 1996 את בית הכנסת היחיד בירוואן, המרכז הדתי היהודי מרדכי הנביא של ארמניה. טרובקין אומר כי בצ'אט הטלגרם שלו חברים כ־600 איש.

"בכל שבוע אני פוגש כמה אנשים חדשים ששואלים על החיים היהודיים בארמניה, אנשים מרוסיה, מישראל וממולדובה. עבור חלקם זהו סבב ההגירה השני שלהם", אמר, והוסיף כי הוא מבקש להקים בית פיזי ל־Yerevan Jewish Home. " ואנחנו גם מקימים ארגון ארמני־ישראלי חדש לעסקים ולתרבות".

תחושת האופטימיות מוחשית, גם אם מתחתיה רוחש חשש מההשפעה שמפעילה טורקיה באזור. אבל אם ישראל לא תצליח, מכל סיבה שהיא, להכיר רשמית ברצח העם הארמני לאחר שעוררה ציפיות, הכול פתוח.

"אני מקווה בכנות שממשלת ישראל תשלים את התהליך הזה ושהכנסת תאמץ החלטה רשמית המכירה ברצח העם הארמני", אמר חבר הכנסת לשעבר אלכסנדר צינקר, יו"ר משותף של הפורום הציבורי ארמניה־ישראל. "אחרת, יהיה זה, בלשון המעטה, בלתי מתקבל על הדעת".

קרא את הכתבה המלאה במקור