יותר ילדים בארץ מאובחנים על הרצף: דיוני הממשלה במענה - וחששות ההורים

המשמעות היא ששיעור המאובחנים ביחס לחלקם באוכלוסייה עולה גם הוא, באופן משמעותי: מ-0.5% מתוך כלל האוכלוסייה, ל-0.7%. מאחר שרוב המאובחנים הם ילדים, בגילים הצעירים השיעור גבוה משמעותית: 2% מכלל הילדים בישראל מאובחנים על הרצף האוטיסטי, ובגילים הצעירים ביותר האבחון כבר נושק ל-3%.

מהגידול המספרי נגזר גם גידול עצום בהיקף המענים שהמערכות השונות נדרשות לספק: במדינת ישראל, אבחנת ילדים על הרצף האוטיסטי מזכה את המשפחה בגמלת ילד נכה בהיקף של 100% (3,820 שקל בחודש), ומנתוני הביטוח הלאומי עולה כי תוך עשר שנים מספר הילדים הזכאים לקצבה מתוקף אבחונם על הרצף זינק פי חמישה: מ-10,000 ל-50 אלף. נתוני הביטוח הלאומי האחרונים עדכניים לשנת 2023, אך דוח של ה-OECD שפורסם השנה מלמד כי מגמת הגידול צפויה רק להימשך - לפי הנתונים, המספר טיפס מאז וחצה את רף 60 אלף הילדים הזכאים לגמלה.

גם מערכות הבריאות והחינוך מתמודדת עם הגידול העצום: ילדים וילדות שאובחנו על הרצף זכאים לשלושה טיפולים פרא-רפואיים דרך קופות החולים, שההורים מתקשים מאוד לקבל בפועל בשל המחסור העצום בנשות טיפול במערכת הציבורית. במערכת החינוך, האבחנה מזכה באפשרות לבחור במסגרת חינוך מיוחד ובטיפולים בתוך מערכת החינוך. בשנים האחרונות זינק מספר תלמידי החינוך המיוחד בעשרות אחוזים - ובהתאם לכך גדל גם הצורך במורות, בגננות ובנשות טיפול. גם במקרה הזה הזכאות נותרת לא פעם כהמלצה על הנייר בלבד בשל המחסור במטפלות.

הגידול העצום אינו נחלתה הבלעדית של ישראל: דוח ה-OECD שפורסם לאחרונה בחן את המצב במדינות שונות, ומצא כי אומנם קצב הגידול בישראל בשנים האחרונות חריג, אך גם בעולם גדל מדי שנה בקצב גבוה מספר המאובחנים, ובסך הכול שיעור הילדים המאובחנים בישראל מכלל הילדים - 1.8% - אינו גבוה ביחס למדינות אחרות.

מדוע גדלים המספרים? הדוח מציע כמה השערות: עלייה במודעות, שהובילה לכך שאוכלוסיות שבעבר לא אובחנו, כמו נשים וילדות, פונות יותר לאבחון; ירידה בסטיגמה; ואבחונים בגיל מוקדם יותר מבעבר. גורמי המקצוע בתחום מפנים אצבע לנקודת המפנה שחלה ב-2013: ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקני (DSM) שיצא באותה השנה הרחיב את המאפיינים המגדירים אבחון על הרצף האוטיסטי - כך שגם אנשים בתפקוד גבוה שבעבר לא הוגדרו עם אוטיזם, מאובחנים תחת ההגדרה הזאת.

כעת, המערכות השונות שואלות את עצמן האם ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית, ולו באופן חלקי, משום שישראל (לצד אוסטרליה) מתייחדת בסל המענים שהיא מציעה לאזרחיה - בדגש על ילדים - כתוצאה מהאבחון, ללא קשר לרמת התפקוד. במרבית המדינות היקף וסוג התמיכה נגזר מרמת התפקוד על הרצף.

במשרד הבריאות פועלת בשנה האחרונה ועדה שבוחנת היבטים של הנושא. טיוטת דוח הוועדה צפויה להתפרסם בחודשים הקרובים להערות הציבור, אבל שיחות עם אנשי מקצוע שהוזמנו לדיוני הוועדה לאורך הדרך חושפות את רוח המסקנות: לא עוד אבחנה אחידה ובינארית - כן או לא על הרצף - אלא מדרג, שייקבע בהתאם לרמת התפקוד של הילד. מסקנות הועדה המתגבשות יפורסמו להתייחסויות הציבור בטרם תחליט הוועדה על המלצותיה הסופיות. הכלי יוטמע בתחילה במערכת הבריאות, אך הוא עשוי להשפיע בהמשך גם על מערכות נוספות - ובהן מערכת החינוך והביטוח הלאומי.

הורים לילדים על הרצף וארגונים בתחום עוקבים אחר פעילות הוועדה בחשש. עו"ד רותם אייזיק, מנהלת האגף לקידום זכויות ולקשרי ממשל באלו"ט, סבורה שלפני העיסוק בשאלת הקצבאות חייבות מערכות הבריאות והחינוך להרחיב את מצבת כוח האדם כדי שכל ילד מאובחן יוכל לקבל את הטיפולים המגיעים לו. כיום, היא אומרת, משפחות רבות נאלצות לקנות את השירותים הללו בכסף - ונעזרות לשם כך בקצבת הביטוח הלאומי.

"קודם כל צריך לשקם את המערכת הציבורית, ורק אז אפשר יהיה אולי להתחיל לבחון מה לעשות בהקשר של הקצבאות", אמרה אייזיק. באלו"ט חוששים גם מתרחיש שבו לאחר פרסום מסקנות הוועדה יגובש מנגנון שימליץ כי ילדים בתפקוד גבוה יהיו זכאים לתמיכה פחותה.

"העובדה שילד הוא ורבלי או שהקשיים שלו פחות גלויים לעין, אינה אומרת שאין לו צרכים מורכבים בתחומים אחרים", הוסיפה אייזיק. היא מקווה שהמסקנות יובילו לכך שילדים בתפקוד נמוך יותר יזכו לסל נרחב יותר - ולא להפך: "אני מבינה את הכיוון שאומר: יש יותר ילדים מאובחנים, התקציב עולה, צריך להבין איך מתייעלים. ההתייעלות האמיתית היא לדעת לתת את המענים בגילים הצעירים - כדי שיוכלו להשתלב בחברה בעתיד".

קרא את הכתבה המלאה במקור