אגם הרחיב לאורך השנים את גבולות היצירה מעבר למשטח הסטטי והכניס אל האמנות תנועה, זמן והשתתפות פעילה של הצופה. עבודותיו כוללות קומפוזיציות שונות, שנחשפות כאשר המתבונן משנה את מיקומו. כך, היצירה אינה מוצגת כדימוי קבוע, אלא מתפתחת ומשתנה מול עיניו.
התפיסה הזאת מבוססת על ההנחה שהמציאות אינה קבועה, אלא דינמית ומתמשכת. לפי גישתו של אגם, גם האמנות צריכה להתהוות ולהשתנות, ולא להסתפק בהנצחת רגע אחד בלבד.
יעקב אגם נולד בשנת 1928 בראשון לציון. הוא למד באקדמיה בצלאל בירושלים, ובהמשך המשיך את לימודיו בציריך ובפריז. במהלך הקריירה שלו הציג במוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית ובמרכז פומפידו בפריז, במוזיאון גוגנהיים בניו יורק ובמוזיאונים נוספים ברחבי העולם.
יצירתו משלבת בין אמנות מודרנית, מיסטיקה יהודית ומבנים מתמטיים. כבר בתחילת דרכו גיבש אגם שפה אמנותית ייחודית, שהתבססה על ניסיון ליצור ציור המשתנה ומתפתח ללא הרף ומאפשר מספר רב של מצבים חזותיים ונקודות מבט.
בעבודותיו בולטות צורות גיאומטריות בסיסיות, ובהן עיגולים, ריבועים ומשולשים, לצד שדות צבע עשירים וביטוי מופשט. הצורות הפשוטות משמשות אותו להצגת תנועה ושינוי והפכו עם השנים למעין מילון צורני המזוהה עם יצירתו.
