עירויים תוך ורידיים הם כלי רפואי ותיק וחיוני. בבתי חולים ובמרפאות משתמשים בהם לטיפול בהתייבשות משמעותית, למתן אנטיביוטיקה ותרופות, לתיקון הפרעות במלחים, להזנה תוך ורידית ולטיפול…
עירויים תוך ורידיים הם כלי רפואי ותיק וחיוני. בבתי חולים ובמרפאות משתמשים בהם לטיפול בהתייבשות משמעותית, למתן אנטיביוטיקה ותרופות, לתיקון הפרעות במלחים, להזנה תוך ורידית ולטיפול בחסרים מסוימים. המחלוקת מתחילה כשההליך הרפואי עובר לעולם ה"וולנס" ומוצע לאנשים בריאים או לחולים במחלה קלה, לעיתים מתוך תפריט המזכיר בחירה בבית קפה: עירוי לאנרגיה, לחיזוק החיסון, לשיפור מצב העור, להתאוששות מטיסה, לאחר אימון או נגד הנגאובר.
הטרנד צבר תאוצה בעשור הקודם, בין היתר בעזרת ידוענים שהצטלמו מחוברים לעירוי בבתי מלון, בחדרי טיפולים ובבתיהם. בתקופת מגפת הקורונה נרשמה התרחבות נוספת של השירותים, כשגברה ההתעניינות הציבורית באמצעים שהבטיחו "לחזק את החיסון". מאז נפתחו בעולם מרפאות עירויים, ניידות טיפול ושירותי הזמנה לבית, והתמונה של שקית העירוי הפכה מתיעוד של מחלה לסמל של טיפול עצמי יוקרתי ומהיר.
אין נוסחה קבועה לעירויי הוויטמינים. חלקם מכילים ויטמין סי, ויטמינים מקבוצת בי, ויטמין בי-12, מגנזיום, סידן, אבץ או חומצות אמינו. אחרים כוללים גלוטתיון, חומר נוגד חמצון, או חומרים המשווקים לצורכי אנרגיה ואנטי אייג'ינג. בשירותים מסוימים בעולם מוסיפים לעירוי גם תרופות נגד בחילה או כאב. השמות השיווקיים אינם מעידים בהכרח על ההרכב, ולכן שני עירויים הנמכרים תחת הבטחה דומה עשויים להכיל חומרים ומינונים שונים לחלוטין.
הטענה המרכזית של החברות היא שהזלפה לווריד מאפשרת "ספיגה של 100%". מבחינה טכנית החומרים אכן עוקפים את מערכת העיכול, אבל אין פירוש הדבר שהגוף זקוק לכמות שהוזלפה או שיידע להשתמש בה. הוויטמינים המסיסים במים, ובהם רבים מוויטמיני בי וויטמין סי, מופרשים בחלקם בשתן כשהגוף לא זקוק לעודף. מנגד, מתן כמויות גבוהות ישירות למחזור הדם עלול לעקוף מנגנוני בקרה טבעיים ולהגדיל את הסיכון לתופעות לוואי.
סקירה של הסוכנות הקנדית להערכת תרופות וטכנולוגיות רפואיות לא מצאה מחקרים מתאימים שאפשרו לקבוע שעירויי מולטי-ויטמינים יעילים, וגם לא איתרה הנחיות מבוססות ראיות לשימוש שגרתי בהם. במחקר קטן על קוקטייל מאיירס בקרב חולי פיברומיאלגיה דווח על שיפור בחלק מהתסמינים, אבל שיפור נרשם גם בקבוצת הפלצבו ולא נמצא הבדל ברור בין הקבוצות. המחקר כלל מספר מצומצם של משתתפים ולא מספק בסיס להמלצה על הטיפול.
גם לטענות על חיזוק מערכת החיסון, קיצור הצטננות, החלמה משפעת או שיפור מהיר לאחר זיהום נגיפי אין כיום תמיכה מחקרית טובה בקרב אנשים ללא חסר תזונתי. אדם שהתייבש בשל חום, הקאות, שלשולים או שתייה מועטה עשוי להרגיש טוב יותר לאחר קבלת נוזלים, אבל במקרה כזה השיפור יכול לנבוע מהנוזלים עצמם ולא מהוויטמינים. אצל אדם שמסוגל לשתות, החזרת נוזלים דרך הפה היא בדרך כלל פשוטה, זולה ובטוחה יותר.
יש מצבים נדירים שבהם מתן ויטמינים או מינרלים שלא דרך הפה הוא טיפול רפואי מוצדק. הדבר עשוי להידרש בחסר משמעותי, בהפרעת ספיגה, לאחר ניתוחים מסוימים במערכת העיכול, בחולים שלא מסוגלים לאכול, במטופלים המקבלים הזנה תוך ורידית ובמצבים מוגדרים של תת תזונה. גם עירוי ברזל, מתן תיאמין במצבים נוירולוגיים מסוימים וטיפול בחסר קשה הם טיפולים מוכרים, אבל בכל אחד מהם קיימים אבחנה, חומר מוגדר, מינון, מעקב והתוויה רפואית ברורה. אין מדובר בקוקטייל כללי שנבחר לפי תחושת עייפות.
ויטמין סי במינונים גבוהים עלול להזיק לאנשים עם מחלת כליות או נטייה לאבני כליה. במטופלים עם חסר באנזים ג'י-6-פי-די הוא עלול לגרום במינונים גבוהים לפירוק של תאי דם אדומים. עודף מגנזיום עלול להוביל לחולשה, לירידה בלחץ הדם ולהפרעות בקצב הלב, בעיקר כשפינויו דרך הכליות לקוי. גם חומרים הנחשבים "טבעיים" עלולים לגרום לתגובה מסכנת חיים כשהם ניתנים ישירות לווריד.
קרא את הכתבה המלאה במקור
