זה היה ביום שישי בצהריים, 27 בפברואר. טיילתי עם זוגתי בשוק הפשפשים. שוב ושוב שמעתי את השאלה: נו, מתי זה קורה? אלה היו ימים של ציפייה. היו מי שחשבו שאם אני כותב בעיתון אז יש לי…
זה היה ביום שישי בצהריים, 27 בפברואר. טיילתי עם זוגתי בשוק הפשפשים. שוב ושוב שמעתי את השאלה: נו, מתי זה קורה? אלה היו ימים של ציפייה. היו מי שחשבו שאם אני כותב בעיתון אז יש לי מושג. לא היה לי. באחת החנויות הייתה התקהלות קטנה. בחורה צעירה, שלפי מה שנאמר שם שירתה בגוף ביטחוני מסוים, אמרה בביטחון גמור, הלילה זה יתחיל. וזה אכן התחיל. זה היה ניחוש? זה היה מידע? יכול להיות שהיא רק קראה עיתונים. "מוכנים להתקפה", הייתה הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות". "רגע האמת" ב"מעריב". "ארה"ב נערכת לתקיפה", בישר "מקור ראשון", ו"דרוך ונצור" ב"הארץ". העיתונים החרדיים, וזה מעניין, היו הרבה יותר נחרצים.
לא היה צורך בהדלפה. היה צורך להקשיב לחדשות, לא רק בישראל, ולדעת שההסתברות שסבלנותו של טראמפ פקעה היא גבוהה מתמיד. עומאן עדיין תיווכה במגעים בין ארה"ב לאיראן, ופה ושם היו דיווחים על "התקדמות בשיחות בז'נבה". היום כבר יודעים שהדיווחים עצמם היו חלק מההטעיה. הרי האיראנים, כדרכם במשא ומתן, מהתלים בכל מי שעומד מולם. אז הייתה התקדמות, אבל רק להתקפה.
האם הייתה הדלפה לערוץ 12, על רקע העובדה שמערכת החדשות, כולל יונית לוי, הייתה מוכנה ומזומנה מיד עם פתיחת ההתקפה? בהחלט יכול להיות. עיתונאים מדברים עם המקורות הבכירים ביותר. השאלה היא לא אם הם יודעים משהו. פעמים רבות הם יודעים. הרי שוב ושוב, במהלך הדיווחים, הם מוסיפים את המשפט: "זה מה שאנחנו יכולים לספר עכשיו". דווקא משום שהמקורות יכולים לסמוך עליהם - הם יכולים פה ושם, בשיחות רקע, להציג תמונת מצב אמיתית. הרי גם אמירה ממקור מוסמך, ספק אם אפשר לקרוא לה הדלפה, ש"אין שום התקדמות בשיחות", מובילה למסקנה שזה עומד להתחיל. כל מי שעיניו בראשו היה יכול להעריך שזה עניין של שעות. לא ימים. הרי זה בדיוק נמרץ מה שאמרו כותרות העיתונים. והעובדה שמערכת החדשות נערכה בהרכב מלא, היא עניין מתבקש.
מתי שיחת רקע בין מקור בכיר לעיתונאי הופכת להדלפה אסורה ולבעיה, ואפילו דורשת חקירה? כאשר היא עלולה לפגוע במבצע שעומד לצאת לדרך או חושפת מידע מסווג. הרי ידיעות מהזן הביטחוני, בכל מקרה, מגיעות לצנזורה. ואף אחד לא היה צריך אישור לידיעה על כך שאוטוטו מתחילה ההתקפה נגד איראן. הרי כל עדכוני החדשות באותו יום שישי היו באותו כיוון. היה ברור שזה מתחיל.
אז מדוע הלך ברדוגו אצל זיני? כדי למחוק את ההבחנה בין שיחת רקע שבה עיתונאי מקבל מידע שמסייע לו לנתח את המצב, אבל הוא לא מדווח על הפרטים האסורים, לבין ידיעה, או מסמך חסוי, שהצנזורה אסרה לפרסם - והיה מי שהתחכם ורץ לעיתונות זרה כדי לפרסם. וכאשר מדובר במסמך שחושף מקור מודיעיני אצל האויב - אז ההדלפה יוצאת מהתחום האפור לתחום הפלילי עד כדי חשד לפגיעה בביטחון.
ומכיוון שאנחנו בימים שבהם מתנהלת חקירה נגד עוזריו של נתניהו, שהדליפו מסמך שהצנזורה אסרה לפרסם, ומכיוון שהמטרה הייתה פוליטית, ונתניהו עצמו מיהר להשתבח באותו מידע, על רקע רצח ששת החטופים במנהרות רפיח - אז ברור ש"הדרישה לחקירה", מתוצרת ברדוגו, נועדה ליצור מסך ערפל. הנה, גם ערוץ 12 השתמש בהדלפה אסורה, אז איך זה שאין חקירה. כאילו מדובר בעניין שְווה ערך להדלפה עוקפת צנזורה, מסולפת ומטעה, לצרכים פוליטיים, לעיתון הגרמני "בילד".
כך שהפרשה האמיתית היא לא ההדלפה שאולי הייתה ואולי לא. וכי נעשה שימוש מסוכן כלשהו בהדלפה, אם הייתה כזו? ממש לא. הפרשה האמיתית היא הניסיון לגרור את השב"כ למגרש הפוליטי. זה לא מספיק לנתניהו שעוזריו בחקירה. עכשיו, יש חשש, הוא שולח מקורב כדי לגייס את השב"כ לצורך המשך השיבושים. וכי ברדוגו היה הולך לזיני ללא דרישה או ידיעה של בנימין "לא ידעתי" נתניהו? כך לא מתנהלת מדינה מתוקנת. כך מתנהלת חצר ביזנטית.
קרא את הכתבה המלאה במקור
