כל המדינות שהותקפו, וההסלמה האיראנית: תחנות כוח על הכוונת - וגם נמלי תעופה

איראן לא הסתפקה רק בשיגור הטילים אל כוויית ואל הבסיסים האמריקניים. בצהריים היא שיגרה איום חדש לעבר איחוד האמירויות: "אם ארה"ב תתקוף הלילה תשתיות איראניות, יש לפנות מיד את נמלי התעופה של דובאי ואבו דאבי ואת הנמלים (הימיים) של פוג'יירה וג'בל עלי כדי להגן על חיי האזרחים מפני מתקפות תגובה איראניות", אמר "גורם צבאי יודע דבר" לסוכנות הידיעות האיראנית פארס.

בתוך כך, משרד הבריאות האיראני טען היום כי מאז ה-27 ביוני, לפחות 50 בני אדם נהרגו ו-500 נפצעו בתקיפות אמריקניות. במקביל, אמיר פרשאד איברהימי, חוקר ממוצא איראני במכון מחקר בוושינגטון, תהה למה האיראנים לא מגיבים בחריפות רבה יותר. בחשבונו ברשת X כתב "באמת מוזר לי איך לא נמצא אפילו פטריוט אחד ברפובליקה האיסלאמית. הם חוזרים בדיוק על אותה שגיאה ואותה עוולה שעשו במלחמת איראן–עיראק".

לדבריו, "במשך שבע שנים, ממערב ועד דרום איראן, הייתה המדינה נתונה להתקפות של עיראק, ובטהרן כל מה שאמרו היה ‘מוות לסדאם, יזיד הכופר’. במקביל שלחו צעירים בהמוניהם אל שדה הקטל, כדי ש’יתרגלו מלחמה’ וילמדו מהי מלחמה ואיפה עדיף לבצע מבצעים". עם זאת, הוא טען כי "רק בשנת 1988, כשהטילים של סדאם הגיעו לטהרן, רבים הבינו סוף סוף שיש מלחמה. אז הם התעוררו, השיבו בחיוב להחלטת מועצת הביטחון, וח’ומייני נאלץ ‘לשתות את כוס התרעלה’".

גם עכשיו, הוא כתב, "כבר שבעה ימים ולילות, האמריקנים פועלים מהאוויר מצ’אהבאהר ועד אהוואז לאורך מרחק של כ-1,350 קילומטרים מסיירים ובוחרים מטרות נקודתיות, ואף אחד כאילו לא מוטרד מכך. האזור המשוער שמתחת לקו הזה כולל את עיקר פעילותו של פיקוד המרכז האמריקני (CENTCOM). ישנן תקיפות מסוימות, כמו זו של אמש, שמחוץ לתחום, אך עיקר ריכוז התקיפות הוא לאורך הקו הזה ומתחתיו".

הוא הוסיף כי זה שטח קטן בהרבה מזה שבו פעלו במשך 40 ימי הלחימה הקודמים, עם סדר כוחות אווירי דומה. "אולם הפעם צפיפות הטיסות גבוהה יותר, והיעדים שמושמדים חשובים יותר מבסיסי הבסיג’, משמרות המהפכה והצבא באזור טהרן", הוסיף. "כתוצאה מכך יש להם יכולת טובה יותר לנטר בזמן אמת את אזור המבצעים, ולכן מדי לילה הרפובליקה האיסלאמית מאבדת משגרי כטב״מים, משגרי טילים, אתרי שיגור ותשתיות מפתח. אבל כל עוד איש אינו תוקף את טהרן עצמה, נדמה כאילו שום דבר לא קורה".

בשני הלילות האחרונים ארצות הברית ביצעה כאמור שורת תקיפות לעבר תשתיות איראניות באזור עיר הנמל בנדר עבאס, בירת מחוז הורמוזגן שבדרום-מזרח המדינה השוכנת על שפת מצר הורמוז - ובה נמצא גם הבסיס הימי המרכזי של משמרות המהפכה. התקיפות הללו החלו לאחר שבטהרן התעקשו שלא לוותר על הדרישה לריבונות ודמי מעבר במצר, והחלו לתקוף כלי שיט שלא עברו בנתיב השיט שאותו הגדירו להם. באיראן דיווחו כי בימים האחרונים הפציצה ארה"ב כבישים, מסילות רכבת, מנהרות, תשתיות תקשורת - ובעיקר גשרים.

לפי הדיווחים, אלו הגשרים שהותקפו: גשר כאהורסתאן, שמוביל מנמל בנדר עבאס אל עומק המדינה; גשר גריווה, שמהווה נקודת מעבר קריטית במחוז חמיר; גשר בנדר עבאס-שיראז, שמחבר את נמל המפרץ הישיר עם העיר שיראז; גשר לתידאן, שמחבר את ערי החוף המערביות של המחוז; גשר מארו, שמשמש ציר מקומי חלופי אך חיוני; גשר בבנייה על ציר כשאר, שנועד לשמש תשתית תעבורה עתידית מורחבת; גשר שור, שמחבר בין טהרן למפרץ הפרסי; וגשר אבנמא, שמחבר את עורק התנועה המזרחי לכיוון רודאן וג'ירופט.

המטרה של ארה"ב בתקיפת הגשרים היא לנתק את נתיבי האספקה לבנדר עבאס, ובכך להגביל את היכולת הלוגיסטית של איראן סביב מצר הורמוז והבסיס הימי שמשמש אותה לתקוף את הספינות ששטות באזור. הבסיס הוא קריטי ליכולת של הרפובליקה האיסלאמית להקרין כוח במצר וברחבי המפרץ הפרסי, ולכן התקיפות של ארה"ב בימים האחרונים מתמקדות בעיר ובצירים שמובילים אליה - ומשמשים לאספקת ציוד צבאי למתקנים הימיים של איראן. אלא שלא ברור אם ניתן לנתק את האזור לחלוטין מאספקה באמצעות תקיפות מהאוויר בלבד, שכן ישנן דרכים רבות לשנע אספקה לאזור - וללא אחיזה בקרקע קשה לחסום את כולן. בחלק מהמקומות שהותקפו, למשל, נראים כלי רכב עוברים בסמוך למוקד שהופצץ.

צבא ארה"ב תקף שלשום גם את משרד הרשות לרגולציה של רדיו ותקשורת בבנדר עבאס, שאחראי על אסדרת רשתות תקשורת, מתן רישיונות למפעילים וניהול ספקטרום תדרי הרדיו של איראן. בנוסף, לפי דיווח איראני מהיום, תקיפות נגד גרמו לנזק בארבע נקודות ברשתות התקשורת של מחוז הורמוזגן.

קרא את הכתבה המלאה במקור