בעזה פועלת איראן לסייע באופן ישיר לחמאס ולג'יהאד האסלאמי. תוכניות הארגונים נועדו בהחלט לאתגר את ישראל, והם יכולים לפעול בשלב זה ברמה הטקטית: להוציא לפועל פיגועים נגד הכוחות במרחב הקו הצהוב, באמצעות מטעני נפץ עוצמתיים, ניסיון לתקוף מגנן של צה"ל או ירי צליפה לעבר כוח צבאי. גם כאן, בשל האינטרס הזמני שלה, נמנעת איראן מלהעניק לארגונים אור ירוק לפעולה.
באיראן מבינים כי ירי של שניים או שלושה טילים, לצד מספר דומה של כטב"מים מתימן לעבר ישראל, לא ייצור אפקט דומה לזה של סגירת המצרים. לעומת זאת, התגובה הישראלית לירי מתימן עלולה להיות כואבת במיוחד לחות'ים, אך גם לאיראן.
דוגמה לכך היא הפיגוע בבורגס ב-18 ביולי 2012, שבו התפוצץ מחבל מתאבד של חיזבאללה סמוך לאוטובוסים של תיירים ישראלים ליד הטרמינל בנמל התעופה בעיר. בפיגוע נהרגו, כזכור, חמישה ישראלים ואזרח בולגרי, וכ-30 בני אדם נוספים נפצעו.
נכון לעכשיו יושב צה"ל על קו הרכסים בלבנון: במזרח, בכתר החרמון, השולט על צפון בקעת הלבנון ועד הכפר סולטן יעקוב וכביש ביירות–דמשק. רכס עלי טאהר מאפשר תנועה מהירה לעבר נבטיה, בקעת הלבנון וביירות. לכך מצטרפת העובדה שצה"ל אוחז ברכס הסילבסטר שמעל ברעשית, המאפשר תנועה לעבר מרכז לבנון. בציר החוף יושב צה"ל בעיירות מג'דל זון וראס ביידא, במרחק נגיעה מצור ומצידון.
