לא להעביר את האחריות לפשיעה הפלילית מהמשטרה לשב"כ

המלחמה בארגוני הפשיעה היא משימה לאומית דחופה מאין כמותה. היא מחייבת גיבוש תכנית פעולה מקיפה, קוהרנטית, שיש לה טווח קצר וארוך והיא מטפלת בבעיה מכל היבטיה. מצב הביטחון האישי בחברה הערבית ומחוצה לה הוא כה מדורדר, עד שקשה להתנגד לכל פעולה שמהווה ניסיון לעצור את ההידרדרות. ואולם, צעד פופוליסטי שלא מטפל בבעיה יביא נזק יותר מתועלת. וזה בדיוק מה שהממשלה מקדמת בהחלטתה זו.

ראשית, אין להסיר את האחריות לטיפול בפשיעה פלילית מן המשטרה. זו ליבת העיסוק וזהו הייעוד והתפקיד המרכזי שלה. הסיבה שהמשטרה נכשלת בכך כישלון חרוץ נובעת מתערובת של היעדר מוטיבציה, חוסר מקצועיות והיעדר יעילות. זו בעיית עומק של המשטרה שהטיפול בה לא יכול להיות באמצעות שימוש בגוף אחר שיחליף אותה אלא בניעור יסודי של המשטרה עצמה. רק כאשר המשטרה תגבש תוכנית כוללת למלחמה בארגוני הפשיעה, תקצה לכך משאבים מתאימים ותפעל ביעילות ובנחישות למיגור ההשתוללות הפלילית, יהיה מקום להבין היכן צריך לסייע לה. במצב בו המשטרה נעדרת כשירות ורצון, לא מדובר בסיוע של ממש אלא בתרגיל לגלגול אחריות.

בנוסף, להסמכת שב"כ, כארגון ביטחוני בעל סמכויות פיקוח נרחבות לטיפול בפשיעה בחברה הערבית, עלולות להיות משמעויות חברתיות הרסניות - בראשן צביעת החברה הערבית כולה כ"בעיה ביטחונית", ומתן היתר לפיקוח נרחב ומאסיבי על אוכלוסייה גדולה, על פי קריטריון אתני מובחן, בכלים שנועדו למלחמה בטרור. מצב דברים זה עלול לטשטש את ההבחנה בין פשיעה פלילית לטרור ולדרדר עוד יותר את היחסים בין החברה הערבית למדינה. עולה החשד שראיית הציבור הערבי כולו כאויב והטלת כלי פיקוח נרחבים עליו היא תוצאה רצויה לממשלה הנוכחית ולראשי המשטרה, ואולי גם לראש השב״כ הנוכחי וזה מסביר, אולי, את המניע האמיתי להסכמתו.

יש גם לזכור ששב"כ לא מכיר בעומק הנדרש את ארגוני הפשיעה ויצטרך ללמוד לעומק תחום חדש עבורו, בתהליך יקר וממושך שיבוא בהכרח על חשבון משימותיו-שלו. בנוסף, אופן הפעולה של שב"כ שונה מדרך הפעולה המשטרתית שכן הוא ארגון מודיעיני והמשטרה היא ארגון שאמון על איסוף ראיות. המרת כלי האיסוף המודיעיניים לכלים ראייתיים תביא, קרוב לוודאי, לחשיפתם בפני הנאשמים ולנזק מודיעיני-מבצעי ממשי. התוצאה של הרחבת סמכויות השב"כ עלולה אם כן להיות פגיעה ביכולתו של השב"כ להיאבק בטרור, שזו משימתו העיקרית.

מצב החירום הפלילי אליו קלעה אותנו הממשלה בחידלונה מחייב, בין היתר, תיקוני חקיקה ומתן כלים מנהליים ומודיעיניים למשטרה. במסגרת כזו ייתכן ויהיה מקום להסתייע בשב"כ, בראש ובראשונה בעניינים המשיקים לטרור, כמובן, לאחר תיקון חקיקה שמגדיר היטב את הרחבת תחומי הפעולה של שב"כ, מגדר את הסמכויות הנלוות להם, קוצב להם זמן, מכפיף אותם לאחריות הכוללת של המשטרה ומונע התייחסות לחברה הערבית ככזו, אלא מתייחס לארגוני פשיעה מוגדרים, בין אם מדובר בארגון פשיעה שמקורו בחברה היהודית או הערבית.

אין לצפות מהממשלה הנוכחית לכל רצון או יכולת לשנות את מצב הדברים המדורדר שהיא האשמה המרכזית בו. נדרשת תכנית פעולה מקיפה, יעילה וממוקדת שתטפל בראש ובראשונה בחוליי המשטרה עצמה, כדי להפוך אותה מגוף נרפה וחסר יעילות למה שאזרחי ישראל, יהודים כערבים זקוקים לו כאוויר לנשימה, שהוא – משטרה מקצועית הראויה לשמה. אין להוסיף על הנזקים שכבר נגרמו, בסימון האזרחים הערבים כאויבים ובהפעלת כלי פיקוח חודרניים עליהם. לא כך תמוגר הפשיעה הפלילית.

קרא את הכתבה המלאה במקור