בין עוד מינוי מפוקפק לדיל פוליטי מסריח, בין עוד חוק שאפלייתו-אומנותו לחוזר מנכ"ל פופוליסטי (מישהו אמר תפילין?), קל להחמיץ את תהליך הייבוש האיטי-אך-שיטתי שמתבצע בחסות השרה לשוויון…
בין עוד מינוי מפוקפק לדיל פוליטי מסריח, בין עוד חוק שאפלייתו-אומנותו לחוזר מנכ"ל פופוליסטי (מישהו אמר תפילין?), קל להחמיץ את תהליך הייבוש האיטי-אך-שיטתי שמתבצע בחסות השרה לשוויון חברתי מאי גולן בתקציבים המיועדים לחברה הערבית.
למי שלא עקב, ובאמת שכבר קשה לעקוב, תקציר הפרקים הקודמים: תוכנית החומש "תקאדום" (החלטה 550), שעברה בממשלה הקודמת, הקצתה 30 מיליארד שקל על פני חמש שנים לצמצום פערים חברתיים וכלכליים בחברה הערבית – תוכניות לעידוד תעסוקה, קידום לימודי מדעים, קידום פארקים ומתקני ספורט ועוד. לא פינוקים והטבות, אלא הבסיס שממנו עשויה חברה חפצת חיים.
בשנותיה הראשונות של התוכנית היא הצטיינה בביצוע תקציבי כמעט מלא. לא עניין של מה בכך, בעולם שבו החלטות ממשלה רבות נותרות על הנייר בלבד. אך מאז כניסתה של השרה מאי גולן לתפקיד, בכל פעם בתירוץ אחר, התקציב הולך ומתכרסם. לפני חצי שנה, בעצה אחת עם השר איתמר בן גביר, קידמה גולן הסטה תקציבית בגובה 220 מיליון שקל לטובת הגברת האכיפה במשטרה ובשב"כ. נכון, הפשיעה בחברה היא בעיה של ממש, והזינוק במקרי הרצח הוא תעודת עניות לממשלה הנוכחית. אבל הגברת האכיפה היא רק צד אחד של המשוואה. בצד השני חייבים לפתח אלטרנטיבה לפשע: לעודד תעסוקה, להשקיע בחינוך, למלא את הוואקום של שעות הפנאי של הנוער בספורט ובתרבות. כל מה ש"תקאדום" ניסתה לעשות.
השבוע, אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, צפוי קיצוץ נוסף – הפעם בגובה כ-530 מיליון שקל. אנשי ממשלה וחברה אזרחית מזהירים כי הקיצוץ הזה ינחית מכת מוות לשורת תוכניות שפועלות היום בהצלחה בחברה הערבית, למשל תוכנית התעסוקה "ריאן" שמפעיל משרד העבודה, ומכשירה מדי שנה יותר מ-20 אלף אזרחים ואזרחיות ערבים, בדגש מיוחד על צעירים שנשרו מבית הספר – ובהיעדר אלטרנטיבה, הם הקרקע הפורייה שעליה צומחת הפשיעה.
במשרד לשוויון חברתי לא הגיבו לשאלת "ידיעות אחרונות" בנושא. במקום זאת, התקבל מענה מלשכת השרה עצמה. אפשר רק לשער מדוע אנשי המקצוע במשרד בחרו שלא להיות חתומים על המענה, שנפתח – איך לא – בהטחת האשמות כלפי העיתונות עצמה, והמשיך בטענה כי הוחלט להסיט את התקציבים כיוון שחלק מהכספים מגיעים לידי ארגוני פשיעה. גם אם יש ממש בחשש הזה, לא ברור כיצד עצירת תקציבים למרכזי תעסוקה שנמצאים בפיקוח ממשלתי הדוק משרתת את המטרה.
גם הכנסת, הגוף שבימים כתיקונם אמור לפקח על השלטון ולא להיות זרועו הארוכה לטובת חוקים שמגזריותם-אומנותם, התקשתה לקבל תשובות ענייניות מהמשרד: לפני כמה חודשים, על רקע עוד קיצוץ, ניסו במרכז המחקר והמידע של הכנסת לעקוב אחר יישום תוכנית החומש. לשם כך, הם פנו למשרד האוצר ולרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית – הגוף הכפוף למשרדה של גולן. אלא שברשות לא השיבו לשאלות, ובכנסת נאלצו להסתפק במידע חלקי בלבד. למרות המידע החסר, הדוח בכל זאת מצליח לצייר כרוניקה עגומה למדי של התדרדרות: הוועדה המתמדת, אותו גוף שאמור היה לעקוב אחר ביצוע התוכנית ולשפר את היישום משנה לשנה, לא כונסה מאז 2024.
בהתאם לכך, גם הפרוטוקולים ודוחות הפעילות של הוועדה, שבעבר היו חשופים לציבור, לא פורסמו. אם חסרה עוד סיבה לדיכאון, הרי היא מונחת לפנינו: כמה קל להחריב מנגנונים ציבוריים מתפקדים ולהפוך אותם לבינוניים ומטה, רק כדי להכין את הקרקע לייבוש התקציבי שיבוא לאחר מכן.
קרא את הכתבה המלאה במקור
