לא רק אבל: הדרך להפוך את ימי בין המצרים לבניין אישי

א. שבירת הלוחות: הלוחות מייצגים את הברית ואת היושר הפנימי של הלב היהודי. גם כשאנו מרגישים שבורים, עלינו לזכור ש"לוחות ושברי לוחות מונחים בארון". הקדוש ברוך הוא אינו זונח את השברים שלנו; עלינו לייקר ולאסוף את ניצוצות האור והיושר שנותרו בנו גם במצבי החולשה. ב. ביטול התמיד: התמידיות והשגרה בעבודת השם נוטות להישחק בימים אלו. התיקון לכך הוא השמירה על הרציפות, שכן "רציפות בונה קשר ואהבה". גם כשאנו חווים עייפות, אין להרפות מההרגלים הטובים. ג. הבקעת העיר: החומות המבדילות בין הקודש לחול הולכות ונפרצות. עלינו להקים לעצמנו חומות וסייגים אישיים כדי להגן על קדושתנו הפנימית מפני פגעי הזמן. ד. שריפת התורה: כאשר התורה הופכת למשהו יבש שאינו חי בנו, קל לזלזל בה. עלינו להחזיר את התורה להיות אש חיה, רלוונטית ומאירה בחיינו. ה. צלם בהיכל: ערבוב של שיקולים זרים בתוך עבודת הקודש. התיקון הוא לעשות הבדלה ברורה בין קודש לחול, ולנקות את עבודת השם מנגיעות אישיות ומגאווה.

דווקא מתוך הבכי והכאב של ימים אלו, על ידי הפיכת המרירות לכיסופים ולקשר עמוק עם הקדוש ברוך הוא, נזכה לבקוע את החומות ולעלות למדרגה של קרבת אלוקים אמיתית.

להאזנה לשיחה המלאה והמרתקת של הרב אברהם עמית, לחצו כאן>>>

קרא את הכתבה המלאה במקור