לכאורה, נראה שמדובר בשני ציוויים שונים, אך לאחר עיון קצר ניתן לראות כי יש כאן למעשה רעיון אחד המובע בשתי לשונות. שני הפסוקים מבטאים יסוד אחד: אדם שנדר מחויב לעמוד בדיבורו ולקיים…
לכאורה, נראה שמדובר בשני ציוויים שונים, אך לאחר עיון קצר ניתן לראות כי יש כאן למעשה רעיון אחד המובע בשתי לשונות. שני הפסוקים מבטאים יסוד אחד: אדם שנדר מחויב לעמוד בדיבורו ולקיים את אשר הוציא מפיו.
אם כן, מתעוררת השאלה: לשם מה כפל הלשון "תשמור" ו"ועשית"? והרי מי ששומר את מוצא שפתיו, מקיים את דבריו בפועל, ממילא עושה כאשר נדר.
2. בספר 'תפארת שלמה' הפסוק התפרש באופן הבא: מדרכו של עולם, שבשעה שאדם נודר נדר או מקבל על עצמו הנהגה טובה, הוא עושה זאת בחשק נמרץ. באותה שעה הוא שלם בכל ליבו עם החלטתו, ומלא רצון לקיים את דבריו על הצד הטוב ביותר.
אלא שלאחר זמן, כאשר מגיעים שעת המעשה והקיום בפועל, לעיתים מתקררת ההתלהבות הראשונה, והוא אמנם מקיים את נדרו, אך כבר לא באותה התלהבות ולב שלם כפי שהיה בתחילה.
על כך באה התורה ואומרת: "מוצא שפתיך תשמור" – שמור ונצור אותו רגע ראשוני של חשק ורצון, אותה התלהבות שהייתה לך בשעת הנדר. וכך, כאשר תבוא לידי קיום המעשה בפועל, יהיה זה "ועשית כאשר נדרת" – בשמחה, בחיות ובלב שלם כפי שהיה בשעת הנדר עצמו.
3. על דרך זו ניתן להבין פסוק נוסף בדיני נדרים המופיע בפרשת השבוע: "איש כי ידור נדר לה'… ככל היוצא מפיו יעשה". מרן ה"שפת אמת" זצ"ל העיר: לשם מה נכתבה האות כ', הרי לכאורה היה די לומר "כל היוצא מפיו יעשה"? מדוע הציווי נאמר בלשון דימוי – "ככל"?
לאור מה שנתבאר לעיל, ניתן להבין את דבריו. מאחר שהציווי בענייני נדרים איננו רק לעמוד בדיבור אלא גם לשמר את השלמות הפנימית – את הרצון, החיות וההתלהבות שהיו בשעת הקבלה – עלול אדם לומר: ומה בכך שאקבל על עצמי? הרי כמעט שאין אפשרות לקיים את המעשה באותה עוצמה ורגש כפי שהיה בשעת המחשבה הראשונה.
על כך באה התורה ומשיבה: "ככל היוצא מפיו יעשה". התורה יורדת לסוף דעתו של אדם ומלמדת שאין כאן דרישה למושלמות מנותקת, אלא כיוון פנימי: כאשר הקבלה נעשית בלב שלם, מתוך רצון אמיתי, יש בכוחה להוליד מציאות של עשייה הקרובה ככל האפשר לאותה נקודת התחלה טהורה.
נכון, לא תמיד ניתן לשחזר בדיוק את עוצמת הרגש של הרגע הראשון, אך כאשר יהודי מקבל על עצמו מתוך חפץ לב ורצון נקי, מסייעים בידו מן השמים שהעשייה תהיה דומה ככל הניתן לאותה קבלה ראשונית. "ככל היוצא מפיו יעשה". לא רק המעשה עצמו אלא גם רוח הדברים, הכוונה והלב שהיו טמונים בשעת הנדר.
כי אדם הבא ליטהר באמת – לא מי שמוציא מילים בעלמא אלא מי שמבקש שינוי בלב שלם – מסייעין בידו מן השמים.
קרא את הכתבה המלאה במקור
