"לך - או שאשרוף את הכוורות": מי מנסה לגרש את הדבוראי הוותיק מהנגב?

"זו לא בעיה פרטית שלי", הבהיר הדבוראי הוותיק. "זו סוגיה ציבורית רחבה, שמהווה איום על המשילות ושלטון החוק בישראל. זה כמו פרוטקשן. אלה אנשים שלא מתייחסים לחוק. במשך כל השנים האלה, זה מעולם לא קרה לי. השנה התחלתי לשים כוורות בנגב. אבל זה יכול לקרות לחקלאים אחרים".

מעבר לנזק הכלכלי ולפגיעה במשילות ותחושת הביטחון, הדבורים הן חרק קריטי לכלכלת המדינה ולביטחון התזונתי. "הן אחריות להאבקה של גידולים חקלאיים רבים, כגון קישואים, אבטיחים, עגבניות ועוד", הסביר לשם. "שירותי ההאבקה שלהן מוערכים במיליארדים למשק. ללא דבורים, אין חקלאות ואין פריחה טבעית".

לשם הזהיר כי "אם האירועים האלה יימשכו וייענו בחוסר אכיפה, הדבוראים יתייאשו. הדבר יכול לפגוע באופן דרמטי בייצור המזון ובכלכלה. גורמי האכיפה צריכים להבין את חומרת המצב ולהתייחס לכך כבעיה לאומית".

לשם, שנמצא בתחום כבר 15 שנה, נחשב לאחד מעשרים בעלי המכוורות הגדולות בארץ, עם פריסה גיאוגרפית נרחבת. בנגב הוא נעזר באנשי "השומר החדש". בצלאל גנוסר, מנהל מרחבים בארגון, אמר כי "לצערנו אנחנו עדים בחודשים האחרונים לשורה של אירועי הרס כוורות שחוזרים על עצמם, בהן החקלאי מוצא את מפעל חייו ופרנסתו הרוס, שרוף, או נגנב ונבזז בידי פורעי חוק".

גנוסר הוסיף כי "הרס הכוורות מצביע על תופעה רחבה יותר של פגיעה בתשתיות ורכוש של חקלאים במקומות שונים ברחבי הארץ. פעם זה ניסיון לגביית דמי חסות, פעם זה הרס מתוך מניע לאומני ופעם זו גניבה מתוך מניע פלילי. שילוב הזרועות שלנו ב'שומר החדש' עם משטרת ישראל, נועד כדי לצמצם עד כמה שניתן את התופעה הבזויה הזו. העבריינים מסמנים את החקלאי, במקרה הזה את הכוורן, כחוליה החלשה בשרשרת ושמים אותו כמטרה בבנק הקורבנות שלהם".

קרא את הכתבה המלאה במקור