לראות את הארץ, להרגיש את הישועה: מדרכו של משה רבנו | נשמה ירושלמית: כשכיסופים הופכים לתעודת זהות
רבה של ירושלים, הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, היה זהיר מאוד במידת האמת והקפיד שלא לשנות מדיבורו אפילו לצורך גדול. אולם כאשר באו לשואלו אם מותר להצהיר בבית המשפט על מישהו שנולד בירושלים ועל ידי זה יקבל רישיון חוקי לעלות לארץ ישראל.
ענה הרב זוננפלד: בוודאי מותר ואין כאן חשש שקר, כיוון שדרשו חז"ל במסכת כתובות (דף ע"ה ע"א) את הפסוק "ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון" (תהלים פז, ה) אמר רב מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי: אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה.
ופירש רש"י: '…אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה, יקרא מבניה ויביאוהו אצלה'. פסק הגרי"ח: הרי אף על פי שלא נולד בציון חשיב שהוא נולד בציון, ולכן רשאי להישבע שנולד בירושלים, כיוון שהוא מצפה בערגה לראות בנחמת ציון וירושלים.
יסוד גלום בציפייה ובכיסופים, שהם כבר חלק מהדבר אף על פי שהישועה טרם הגיעה. עצם קבלת התפילה והחיבור של האדם לקדוש ברוך הוא הם חלק מהדרך ורצון השם, לכן תפילה מלשון חיבור – פתילה.
