במונחי נקודות, מדובר אמנם בתוספת מרשימה של יותר מ-600 נקודות למדד, שעומדת על כ-7,572 נקודות נכון לשעות הצהריים, אלא שמדובר במספר מעט מתעתע. נקודות המדד אינן סכום כספי, אלא דרך למדוד את השינוי המשוקלל במחירי 500 החברות הכלולות בו. לכן המשמעות של כל נקודה תלויה ברמה שממנה המדד מתחיל. כאשר המדד עמד, למשל, על 1,000 נקודות בשנת 1998, עלייה של 100 נקודות שיקפה זינוק של 10%.
כיום, כשהוא נסחר סביב 7,600 נקודות, אותה עלייה של 100 נקודות מייצגת רק כ-1.3%. במובן הזה נוצרה לאורך השנים מעין "אינפלציה של נקודות": ככל שהמדד שובר שיאים ומטפס לרמות גבוהות יותר, נדרשת תוספת גדולה יותר של נקודות כדי לייצר אותו שינוי באחוזים.
לכן הדרך הנכונה לבחון את התחזית היא באחוזים. העלייה שהאפלה חוזה מרמה של כ-7,572 נקודות ל-8,200 נקודות משקפת תשואה של כ-8.3% בתוך כשנה. ביחס לשיא כל הזמנים, שעומד על כ-7,621 נקודות, מדובר בעלייה מתונה מעט יותר של כ-7.6%. זו אמנם תשואה נאה, אך לא תחזית לזינוק חריג. היא קרובה לממוצע השנתי ארוך הטווח של שוק המניות האמריקאי, ורחוקה מהעליות החדות שנרשמו בחלק מהמדדים בבורסה בתל אביב בשנים האחרונות. במילים אחרות, UBS צופה המשך עליות בוול סטריט, אך בקצב מתון יותר מזה שאליו התרגלו בתקופות החזקות של השוק המקומי.
