לפי החליל של אל–חיה: פרופיל של מנהיג חמאס החדש

הבחירות האחרונות הן עוד פרק בתחרות ארוכת שנים בין הנהגות חמאס באיו"ש ובעזה. אין הבדל בין משעל לאל-חיה בכל הנוגע לחזון ארוך טווח להקמת מדינה בכל שטח פלסטין ההיסטורית תוך כדי הכחדת ישראל. הפער מגולם ביעדים לטווח הקרוב, ונובע מהזירה האזורית שכל אחד מייצג: משעל שואף לחזק את הנהגת הגדה, ולפיכך ייתכן שהוא בוחן השתלבות בבחירות הכלליות (שצפויות להיערך בנובמבר) או קידום של פיוס עם הרשות; בעוד אל-חיה ממוקד בשיקום הרצועה, לצד שימור מעמד חמאס באזור, לרבות חיזוק הזרוע הצבאית. "המצוקה בעזה היא הדבר הראשון שבו יטפל אל-חיה, יש לו נגיעה אישית לנושא כבן האזור", מסביר איאד אלקרא, פרשן עזתי המזוהה עם חמאס.

אל-חיה לא צמח בתחום הצבאי כמו סינוואר, אלא בעשייה המדינית, בדומה לאסמאעיל הנייה ולמשעל. הוא נולד ב-1960 למשפחה עזתית מקורית (בשונה מסינוואר והנייה הנמנים עם מגזר הפליטים), הצטרף לאחים המוסלמים לפני שהפכו לחמאס ב-1987, בילה כשלוש שנים בכלא בישראל בראשית שנות ה-90, רכש תארים בהלכה איסלאמית (לרבות דוקטורט באוניברסיטה בסודאן), ונבחר כציר בפרלמנט הפלסטיני מטעם חמאס בבחירות 2006 ושימש יו"ר סיעת הארגון בגוף הזה.

מאז 2017 אל-חיה כיהן כסגנו של סינוואר בלשכה המדינית של חמאס ברצועה, וערב 7 באוקטובר יצא לחו"ל, כנראה כדי לנהל משם את העשייה המדינית לאחר שעזה תישאב ל"מלחמת יום הדין". עם חיסול סינוואר באוקטובר 2024 מונה אל-חיה לראש חמאס ברצועה. מסמכים שנתפסו במתחם פיקוד תת-קרקעי בחאן-יונס בראשית המלחמה שופכים אור על תפקידו המרכזי בתכנון מתקפת 7 באוקטובר. סינוואר שלח אותו ביולי 2023 ללבנון לפגישה עם סעיד איזדי, מראשי כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים, כדי לבקש סיוע בתקיפת אתרים רגישים בישראל בתחילת המתקפה. איזדי השיב שטהרן וחיזבאללה תומכים עקרונית בתוכנית, אך זקוקים לזמן נוסף כדי להתכונן אליה. סינוואר החליט לבסוף לממש את המתקפה גם ללא הבטחת סיוע מחברות הציר, מתוך הערכה (מוגזמת בדיעבד) שהן יצטרפו לעימות לכשיתחיל.

אף שאינו בעל עבר קרבי, אל-חיה זוכה להילה של מי שניצב בחזית המאבק נגד ישראל. לדימוי הזה תורמת העובדה שאיבד ארבעה בנים (כולם חברי הזרוע הצבאית של חמאס), והוא עצמו היה מטרה לחיסולים של ישראל. האחרון שבהם היה בספטמבר 25', כשהותקף מבנה בדוחא שבו התכנסה הנהגת חמאס. אל-חיה נפצע ובנו נהרג, והמתקפה הביאה בדיעבד ללחץ מצד טראמפ לסיום המלחמה בעזה. "אל-חיה מייצג את הגרעין הקשה והניצי בהנהגת חמאס, אם כי יודע להפגין פרגמטיות כשנדרש", מסביר בשיחה עדי רותם, בכיר בשב"כ לשעבר ששימש חבר צוות המו"מ בנושא החטופים, ופעל למעשה במקביל לאל-חיה שעמד בראש הצוות של חמאס. בהקשר הזה אומר בכיר במערכת הביטחון: "אל-חיה צפוי לתמרן בין שאיפתו מצד אחד להצדיק את הטיקט המיליטנטי שעליו הוא נבחר, ומהצד האחר להפגין קשב למצוקת הציבור העזתי, שאמנם לא התפוצצה עד כה אך ניצבת במוקד החששות והמעקב של חמאס, וכן להפגין רלוונטיות במישור המדיני".

מוקדי העיסוק של אל-חיה לא צפויים להיות שונים מאלה שהיו עד לרגע שבו נבחר כיו"ר הלשכה המדינית. היעד המרכזי יהיה כנראה קידום השלב השני בהסדרת הרצועה. במסגרת זו, חמאס הודיע כבר על נכונות לוותר על סמכויות כממשל באזור ולקבל את ממשלת הטכנוקרטים, אך מביע התנגדות נחרצת להתפרקות מלאה ומיידית מנשק. על הרקע זה מקדמות באחרונה שלוש המתווכות - קטאר, טורקיה ומצרים - הצעת פשרה ולפיה ממשלת הטכנוקרטים תחל לפעול בעזה, צה"ל ייסוג מרוב הרצועה והשיקום יחל, גם ללא התפרקות מוחלטת של חמאס מנשק. ההצעה נבלמת בידי מלאדנוב, נציגו של טראמפ לרצועה, אך המתווכות ממשיכות לנסות לשכנע את האחרון לאמץ את היוזמה, בעיקר כדי לסכל תרחיש של חזרת ישראל ללחימה עצימה.

לבחירת אל-חיה יש גם משמעות בהיבט האזורי והבינלאומי. כמו בכירי חמאס העזתים לפניו, גם לו יש קשר חם עם טהרן, וזאת בניגוד לח'אלד משעל, שנוא נפשו של מחנה ההתנגדות. עם זאת, אל-חיה אינו עושה דברה של טהרן, וסביר להניח שיקפיד לשמור על עצמאות חמאס.

הוא מנהל קשר הדוק עם קטאר שבה הוא חי, וגם עם טורקיה ומצרים, ששר המודיעין שלה מיהר לברכו. טלפון מעניין נוסף הגיע מחוסיין אל-שייח', סגנו של אבו-מאזן, שהיה אף הוא איתות לרצון לפתח קשר יציב עם אל-חיה, ועל הדרך מעניק לו לגיטימציה. ברקע בולט הקשר המיוחד של אל-חיה עם וויטקוף שהתפתח במהלך המו"מ לסיום המלחמה בעזה, ולווה, בין היתר, בהבעת תנחומים של הבכיר האמריקאי על חיסול בנו של מנהיג חמאס בתקיפה בקטאר. בזמנו הוסבר הקשר, מצד וויטקוף כשותפות גורל, היות שגם וויטקוף איבד את בנו (ממנת-יתר של אופיואידים).

בחירת אל-חיה הוכרזה בסמיכות לפסטיבל "חוזרים לעזה" ששיקף כמה רווחים בקרב בכירים חלומות משיחיים על כיבוש, התיישבות וריקון עזה. מוטב להתרחק מאותן פנטזיות המסיבות נזק קשה מבית ומחוץ, ולהתרכז בתוכניות מפוכחות להתמודדות עם אויב מר שלא עומד להיעלם, ומונהג מהשבוע על ידי אדם לא פחות קנאי מקודמיו.

ד"ר מילשטיין הוא חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת ת"א.

קרא את הכתבה המלאה במקור