בשיעור מיוחד לליל תשעה באב תשפ"ו, המשתרע על פני למעלה משעתיים, עוסק הגה"צ המשפיע רבי אברהם אלימלך בידרמן במהות החורבן, משמעות הגלות והדרך הנכונה לחוות את האבל על בית המקדש. לאורך השיעור הוא מבקש להמחיש כי תשעה באב איננו רק יום של מנהגי אבלות חיצוניים, אלא זמן שנועד לעורר בלב תחושת חסר אמיתית וציפייה לגאולה.
המשפיע מעמיד במרכז הדברים את השאלה כיצד ניתן להתאבל באמת על מציאות שהתרחקה מאיתנו במשך דורות. הוא מסביר כי עצם ההרגל לחיים בגלות עלול לטשטש את תחושת האובדן, עד שאדם מקיים את דיני היום אך מתקשה לחוש מה באמת חסר. לדבריו, עבודת תשעה באב היא לעצור את מרוץ החיים, להתבונן במצבו של עם ישראל ולהבין שהגלות איננה רק אירוע היסטורי אלא מציאות רוחנית שממשיכה ללוות אותנו.
במהלך השיעור מרחיב רבי אלימלך בידרמן במשמעות האבלות ובצורך להפוך את זיכרון החורבן לחוויה פנימית. הוא מדגיש כי בכי וצער על החורבן אינם נועדו להביא את האדם לייאוש, אלא להפך – לעורר געגוע. ככל שהאדם מבין יותר מה איבד עם ישראל בחורבן בית המקדש, כך מתחזקת בו גם הציפייה לבניינו מחדש.
