"אפשר לדמיין שני לקוחות עם אותו סכום כסף ואותה היסטוריית השקעה. שניהם רכשו ביטקוין לפני מספר שנים, שניהם מכרו אותו באותה בורסה מוכרת ושניהם מבקשים להפקיד את הכסף. לקוח אחד יקבל אישור בתוך זמן קצר, בעוד שהשני יתבקש להמציא מסמכים נוספים, לעבור בדיקות ארוכות או אפילו להיתקל בסירוב. הכול משום שכל בנק מפרש את ההנחיות בדרך אחרת" הוא מתריע.
לדברי נירהוד, זהו אחד הקשיים המרכזיים במצב הקיים. לקוחות נדרשים בדרך כלל להציג מסמכים הנוגעים לרכישת המטבעות, להעברות שבוצעו, לזהות זירת המסחר ולתשלום המס. אלא שבהיעדר רשימה מחייבת ואחידה, הבנק יכול לדרוש מסמכים נוספים בהתאם למדיניות הפנימית שלו.
"אני אדגיש, איש אינו מצפה שהבנקים יקבלו כל הפקדה ללא בדיקה. להפך. תפקידם הוא להילחם בהלבנת הון ולוודא שמקור הכספים חוקי. אולם יש הבדל גדול בין בדיקה מקצועית המבוססת על כללים ברורים לבין מצב שבו כל מוסד פיננסי קובע לעצמו את רף הדרישות".
"בסופו של דבר", הוא אומר, "השאלה אינה האם בנק רשאי לבדוק את מקור הכסף - וודאי שכן. השאלה היא האם אזרח שפועל כחוק יכול לדעת מראש אילו מסמכים יידרש להציג ומהם התנאים שעליו לעמוד בהם".
