מול הדיפ-סטייט קם לישראל "דיפ-שטייטל

מנגנון ההתשה הזה מספק תחמושת יומיומית לקרב הימני נגד הדיפ-סטייט.

אבל גם לתומכי שומרי הסף יש טיעון שקשה לפטור כלאחר יד. כאשר הושקה הרפורמה המשפטית, תהה שר האוצר סמוטריץ’ מדוע מתנגדיה אינם "סומכים עליהם" שלא באו להחריב את הדמוקרטיה.

מתנגדי הרפורמה טענו מצידם שאותם נבחרי ציבור אינם מבקשים לקדם מדיניות לגיטימית שנבלמת, אלא פשוט להסיר מעליהם את המכשולים כדי להפוך לעבריינים בחסות החוק.

זו בדיוק הסיבה שבגללה דמוקרטיות בונות מנגנוני בלמים ואיזונים. מפני הסכנה הזו בדיוק – של רוב פוליטי המנצל את כוחו לרעה – התריע ג’יימס מדיסון במאמרי ה"פדרליסט" המכוננים.

ההתגשמות המוחלטת של אזהרת מדיסון ניכרת בסוגיה עקבית אחת: גיוס החרדים. כאן, הממשלה אכן פעלה כדי לעקם את החוק ולפרוץ את השער.

כשחוקי ההשתמטות (חוק יסוד לימוד התורה, ביטול מעצרי עריקים) קורמים עור וגידים, נחשף המנגנון של מדינה בתוך מדינה. מול הדיפ-סטייט קם לישראל "דיפ-שטייטל" – מערכת כוח אחרת, שאינה נשענת על פקידים אלא על כוח פוליטי מגזרי, וגם היא מצליחה לכופף את כללי המשחק המשותפים.

זו אולי הפעם הראשונה שבה חלקים גדולים מהימין מבקשים מבג"ץ לעשות בדיוק את מה שבמשך שנים דרשו ממנו להפסיק לעשות – לבלום את הממשלה. דווקא מיארה ובג"ץ הם שמציבים כיום את המכשול המשמעותי ביותר בפני המשך המתווה שהממשלה מבקשת לקדם.

עבור הבוחר הימני מדובר בתקופה מבלבלת מאין כמותה. אלו שמתיימרים לייצג אותו מתעקשים לקדוח חור בספינת ההגנה של מדינת ישראל.

מתברר שגם ג’יימס מדיסון לא תיכנן את הבלמים והאיזונים שלו כנגד ה"דיפ-שטייטל". וכך, בין הדיפ-סטייט ל"דיפ-שטייטל", הבוחר הימני מגלה שהוויכוח האמיתי כבר אינו בין פקידים לנבחרי ציבור, אלא בין שתי מערכות כוח – ואף אחת מהן אינה פועלת בשמו.

קרא את הכתבה המלאה במקור