מכריך הבייקון שהפך אותו לבדיחה - לשר החוץ: הקאמבק בבריטניה שמדאיג את טראמפ

סטיב באנון, אסטרטג הבחירות לשעבר של טראמפ ואחד מבעלי בריתו הקולניים ביותר, היה בוטה בהרבה. הוא טען כי הממשל הזהיר את ברנהאם מפני מינויו של מיליבנד, וכינה את השר החדש "red diaper baby" - ביטוי אמריקני לעגני המתייחס למי שגדל בבית קומוניסטי - וכן "אידיוט". באנון אינו נושא כיום תפקיד רשמי בממשל, אך דבריו משקפים את העוינות כלפי מיליבנד בקרב חלקים בימין הטראמפיסטי.

לממשל האמריקני יש גם ארכיון עשיר של התבטאויות עבר של מיליבד. אחרי בחירתו של טראמפ ב-2016 כתב מיליבנד כי יש להתנגד ל"גרוע שבטראמפיזם", והגדיר את ניצחונו "ימים אפלים לאמריקה ולעולם". בהמשך תהה כיצד אפשר לדבר על ערכים משותפים עם "גזען, מיזוגן ומטרידן מיני מוצהר". ב-2017 אמר שטראמפ "הוריד את רף הטמטום", ואף השתתף בצעדת מחאה נגדו בלונדון.

כשעומת עם הדברים לאחר שובו של טראמפ לבית הלבן, מיליבנד כבר אימץ טון מפויס יותר. הוא הודה כי אמר דברים בעבר, אך הבהיר כי חובתו כשר היא לעבוד עם הממשל שנבחר. גם בהודעתו הראשונה כשר החוץ הוא התחייב להעמיק את הקשר האסטרטגי עם האיחוד האירופי, ובמקביל לטפח את "הברית החזקה, המתמשכת והחיונית" עם ארה"ב.

הבעיה מבחינת וושינגטון אינה מסתכמת בציוצים ישנים. לפי דיווחים בבריטניה, מיליבנד היה מהשרים שהובילו בפברואר את ההתנגדות במועצה לביטחון לאומי למתן אישור מוקדם לארה"ב להשתמש בבסיסים בריטיים לצורך תקיפות באיראן. בין הבסיסים שנדונו היו "אי המפציצים" דייגו גרסיה באוקיינוס ההודי ובסיס חיל האוויר פיירפורד באנגליה.

ראש הממשלה לשעבר סטרמר דחה בתחילה את הבקשה האמריקנית לפעולות התקפיות מהבסיסים. לאחר שאיראן הגיבה ותקפה מטרות באזור, בריטניה אישרה לארה"ב שימוש מוגבל בבסיסים לצורך תקיפות שהוגדרו "הגנתיות" נגד יכולות שיגור איראניות. העיכוב הספיק כדי לעורר את זעמו של טראמפ, שאמר על סטרמר כי הוא "לא וינסטון צ'רצ'יל".

תחום חיכוך נוסף הוא האנרגיה. מיליבנד היה האדריכל הפוליטי של התחייבות הלייבור שלא להעניק רישיונות חדשים לקידוחי נפט וגז בים הצפוני. ב-2023 הוא האשים את ראש הממשלה השמרני רישי סונאק בניסיון להצית "מלחמת תרבות אקלימית בסגנון טראמפ". עבור נשיא אמריקני שהפך את הסיסמה "לקדוח, מותק, לקדוח" לאחד מסמליו, זו אינה נקודת פתיחה אידיאלית.

מתנגדיו של מיליבנד - בהם השמרנים, מפלגת Reform UK, חברות דלק וגם כמה מאיגודי העובדים - טוענים כי מדיניותו מסכנת מקומות עבודה, מגדילה את התלות בייבוא ופוגעת במשקי הבית. תומכיו מציגים תמונה הפוכה: לדבריהם, בתקופתו הוסר האיסור בפועל על הקמת טורבינות רוח יבשתיות, הואצו אישורים למיזמי שמש ורוח, והממשלה הבטיחה השקעות פרטיות של כ-100 מיליארד ליש"ט בטכנולוגיות נקיות. ה"גרדיאן" אף הגדיר אותו כאחד השרים היעילים בממשלת סטרמר.

בקרב כלל הבריטים הוא אינו פופולרי במיוחד. נתוני מכון הסקרים הבריטי YouGov מהרבעון השני של 2026 מראים כי 92% מהציבור מכירים אותו, אך רק 22% מחזיקים בדעה חיובית עליו. 47% אמרו שדעתם עליו שלילית ו-23% נותרו ניטרליים. למרות הנתונים האלה הוא דורג במקום השלישי ברשימת פוליטיקאי הלייבור הפופולריים - עדות גם למצבה העגום של הפוליטיקה הבריטית.

בתוך המפלגה המצב שונה לחלוטין. בסקר YouGov ממאי אמרו 77% מחברי הלייבור כי דעתם על מיליבנד חיובית. בסקר של חברת Survation עבור אתר LabourList הוא דורג במקום הראשון בין שרי הממשלה, עם מאזן אהדה של 70 נקודות. הוא נתפס בעיני פעילים רבים כאיש שמאל עקבי, בעל רעיונות ברורים, שלא נטש את עמדותיו גם כשהפכו אותו למטרה נוחה עבור הצהובונים.

מיליבנד נולד בלונדון ב-1969 למשפחה שהפוליטיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייה. אביו, ראלף מיליבנד, היה אינטלקטואל מרקסיסטי בולט. אמו, מריון קוזאק, הייתה חוקרת ופעילה פוליטית יהודייה שניצלה מהשואה בפולין. שני הוריו הגיעו לבריטניה כפליטים שנמלטו מרדיפות הנאצים. אחרי שלמד פילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה באוקספורד וכלכלה בבית הספר לכלכלה של לונדון, הפך מיליבנד לאחד מיועציו הקרובים של ראש ממשלת בריטניה לשעבר גורדון בראון. הוא נבחר לפרלמנט ב-2005 וכיהן כשר האנרגיה ושינויי האקלים בשנים 2008-2010.

קרא את הכתבה המלאה במקור