שעת בוקר מוקדמת בשטח כינוס סמוך לקיבוץ משגב עם באמצע הגליל. הקור מכה בפנים והמנועים של רכבי ההאמר של אוגדה 36 כבר רועמים, מוכנים לתנועה. "זה בערך שעה וחצי נסיעה, ויהיה הרבה אבק",…
שעת בוקר מוקדמת בשטח כינוס סמוך לקיבוץ משגב עם באמצע הגליל. הקור מכה בפנים והמנועים של רכבי ההאמר של אוגדה 36 כבר רועמים, מוכנים לתנועה. "זה בערך שעה וחצי נסיעה, ויהיה הרבה אבק", מזהירים אותנו הלוחמים בזמן שאנחנו מהדקים את הקסדות והשכפ"צים. "בחלק מהנסיעה עוברים בצירים שפתחנו רק לפני כמה ימים. זו נסיעה לא פשוטה, שבסופה נגיע למבצר הבופור". צפו בתיעוד של כתב ynet מהסיור במבצר:
אנחנו עולים על ההאמרים ויוצאים לדרך. למהלך של דובר צה"ל להכנסת כתבים צבאיים למרחב הבופור יש ממד היסטורי: עשרות שנים חלפו מאז דרך עיתונאי ישראלי על אבני המבצר הצלבני הצופות אל רצועת הביטחון הישנה ואל יישובי אצבע הגליל.
הדרך לבופור היא גלריית תמונות מלחמה מבעיתה ומרשימה כאחד. צה"ל של אחרי 7 באוקטובר הוא מכונת מלחמה אגרסיבית וההרס ניכר מכל גבעה, מכל תל. הבתים של כפרי המגע, שהפכו לאורך השנים לבסיסי טרור מבוצרים של חיזבאללה, מרוסקים לחלוטין על הרצפה. הרים של פסולת בניין נערמו בצידי הדרך, והמבנים שעודם עומדים נראים כמסננת, עדות אילמת לקרבות הירי הקשים שהתחוללו כאן. כדי לאפשר את תנועת האוגדה, כוחות ההנדסה פתחו כ-32 קילומטרים של צירים חדשים לגמרי, שעליהם נעים כעת הדרגים הלוגיסטיים, מעבירים תחמושת ואספקה ללוחמים בחזית "הקו הצהוב".
השקט כאן מתעתע. שקרן. הפסקת האש מול חיזבאללה הופרה פעם אחר פעם, והפער בין מה שנשקף לציבור בעורף הישראלי לבין מה שרואים בשטח בעיניים זועק לשמיים. כוחות חי"ר של צה"ל ביצעו תמרון קרקעי משמעותי ונמצאים עמוק לאורך ולרוחב גזרת דרום לבנון. חיזבאללה אמנם נדחק לאחור, משאיר מאחוריו כפרי רפאים, אך הוא ממש לא רחוק מהכוחות. לא מיותר להזכיר: המחבלים לא נסוגו מדרום לבנון.
אוגדה 36 כבשה את הבופור רק לפני כמה שבועות במבצע תחבולה והונאה. כוחות חטיבת גבעתי הוליכו שולל את מחבלי חיזבאללה וצלחו ראשונים את נהר הליטני, בזמן שעל המבצר עצמו הסתערו לוחמי גולני. ההצלחה המבצעית הזאת הייתה מהולה מהתחלה בטעם מוכר ומר של ויכוח אסטרטגי: לא מעט ביקורת הושמעה על עצם נוכחותו של צה"ל במרחב הבופור, ועוד יותר מכך על שהות הכוחות ברכס עלי טאהר השכן, שבחלקים נרחבים ממנו אין קו ירי ישיר על תושבי קו העימות בגליל.
לאחר כחצי שעה של תנועה בתוך דרום לבנון אנחנו מתחילים לרדת במדרון תלול ומפותל לעבר נהר הליטני. ברגע אחד מחליף נוף הטבע המרהיב את מחזות ההרס. מים כחולים, מוקצפים, זורמים בליטני ומכים בסלעים שמוקפים בצמחייה ירוקה ופראית. מציאות אחת של חורבן על התל, ומציאות אחרת, מקבילה, של פסטורליה בעמק.
הכניסה למנהרה המתקדמת והצהרת מפקד האוגדה:
אנחנו חוצים את הנהר על גשר עפר זמני שהקימו אנשי ההנדסה. לאורך התוואי פזורים גשרים דומים, חלקם הופצצו בתחילת המערכה על ידי חיל האוויר כדי למנוע מחיזבאללה לתגבר את כוחותיו מדרום לליטני. כעת הדרך פתוחה, ואנחנו מתחילים לטפס שוב אל האזורים המיושבים. מבט קדימה להריסות, מבט לאחור אל הטבע.
כעבור שעה וחצי של טלטולים אנחנו מגיעים לבופור. ההתרגשות ניכרת בעיתונאים הישראלים, שמסתובבים בין אבני הענק של המבצר ונוגעים בהן ביראה. קצינים בכירים שלחמו כאן עומדים עכשיו על הרכס השולט ומתעקשים להסביר לנו שוב ושוב את החשיבות האסטרטגית של תפיסת המקום, וזאת אף שמתחת למבצר אין אף מנהרה או נכס אסטרטגי ממשי של חיזבאללה.
קרא את הכתבה המלאה במקור
